<h1>לקוטי גאונים לרבינו יעקב פייתוסי</h1>
<h2>דף ב:</h2>
תוס' בד"ה הריני כזה וכו' בשערו הריני כזה לא אמר כלום י"ס וכו' כצ"ל גם בגמ' ובס"י לא פי' דס"ד דאין וכו' גי'.
<h2>דף ג.</h2>
תנא פרע פרע יליף דפרע ריבויא הוא דכתיב גדל פרע שער ראשו לא תימא פרע דכתיב גבי נזיר מידי דמעביר והכי משמע גידל תספורת שער ראשו אלא ודאי פרע גידול הוא וגדל פרע שער ראשו דקאמר משמע קדוש יהיה לגדל ולרבויי שער ראשו ודברה תורה כלשון בני אדם ומנ"ל דלרבויי הוא דיליף פרע פרע מכהן הדיוט דכתיב ופרע לא ישלחו ומפ' במס' סנהדרין פרע ליהוי שילוח הוא דלא ישלחו ליה שלא יניחו עצמן לגדל יותר מדאי אלא יסתפרו אחת לל' יום דיליף וכו' ומה התם גבי כהן הדיוט פרע ריבוי ה"נ פרע דנזיר ריבוי וכיון דהוי פרע ריבוי אע"ג דאמרת שילוח מידי דעבר הוא לא תקשי ולא מידי דהכי משמע הרי עלי לשלח פרע הרי עלי להעביר גידול ל' יום דאין פרע בציר מל' יום. רש"י כ"י.
תוס' בד"ה תנא פרע וכו' הוי לשון גידול וא"ת ולייתי מקרא דכתיב בנזיר להדיא קדוש יהיה גדל פרע ול"ל ג"ש כל עיקר וי"ל דשאני התם דכתיב גדל להדיא אבל שילוח לחוד לא וא"ת וכו' דאפי' תרי יומי נמי משמע כדאמרי' בסנהדרין וכיון דשילוח נמי משמע תרי יומי כי אמר הריני משלח פרע הוי משמע תרי יומי וכיון דלא אמר וכו'. גי' תוס'.
ואבע"א האי שולח מים וכו' שולח מים מגדל מים פירות על פני חוצות. רש"י כ"י.
ר"מ סבר מיתפיס איניש במידי דסמיך ליה וזה היה בדעתו לומר הרי עלי שער ואמר דבר הסמוך לשער והאי דקאמר הכי משום דמיתפיס וכו'. רש"י כ"י.
<h2>דף ג:</h2>
דכ"ע לא מיתפיס איניש במידי דסמיך ליה אלא וכו' רש"א אינו חייב עד שיזיר מכולם וכו' כצ"ל י"מ עד שיזיר מכולם היינו מחרצן וזג אבל תגלחת לא צריך וגם טומאה ובזה ניחא לעיל דקאמר הריני מסלסל ה"ז נזיר ולא פליג ר"ש דמשמע לקמן דפליג גבי טומאה דקאמר הריני נזיר וכו' שלא ליטמאות למתים ה"ז נזיר ור"ש מתיר דלא פליג ר"ש אכולהו והא דלא פליג במסלסל לפי שהוא כינוי ומה שהביא מחרצנים ר"ל סתמא מן החרצנים. גי' תוס'.
ואסור ביין מצוה וכו' עיין לקמן בתו' דף ל"ד ע"ב.
<h2>דף ד.</h2>
יין הוא דליתסר ומשכר דיין כל מידי כתיב בקרא בהדיא דכתיב ענבים לאפוקי שאר משכרים דלאו מיין. גי'.
רש"י בד"ה אבע"א וכו' לשוויה נדר גמור הלכך אינו חייב עד שיזיר מכולם כאחת כגון דאמר הריני נזיר סתם דהוי משמע דמכל דקדוקי נזירות נזר. ובד"ה ומנא תימרא וכו' האוכל נבלה ביה"כ אם נתנבלה ביה"כ לא אתיא איסור נבלה וחיילא אאיסור יה"כ ואם נתנבלה קודם יה"כ לא. גי'.
במתני' הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה או שאמר הריני כשמשון כבן מנוח כמי שעקר דלתות עזה ה"ז וכו'. רש"י כ"י.
<h2>דף ד:</h2>
מרבה אני חטאת ואשם דאע"ג דלאו דבר הנידר הוא דהאומר הרי עלי חטאת ואשם כי אינו חייב בהן דלא אמר ולא כלום שכן מתפיסין בנדר המחוייב בהן ואמר זה לאשמי דבריו קיימין. רש"י כ"י.
תוס' בד"ה שמצוה לקדש פי' שמצוה להקדישו בפה ולומר וכו'.
רש"י בד"ה לשאוב מים מן העין גרסינן וכו' ובד"ה עליך אמר וכו' שנודר לש"ש וזה ודאי כוונתו לשמים היא. גי'.
<h2>דף ה:</h2>
רש"י בד"ה נעשה כאומר ל' יום שלימים דה"ק בר פדא הריני נזיר סתם הוי כאומר שלימים ולכתחילה וכו' אם גילח ליום ל' יצא והיכא דאמר בהדיא הריני נזיר ל' יום חסר א' מגלח ליום ל' לכתחילה לבר פדא ורב מתנה סבר אפילו כי אמר ל' יום חסר א' נעשה כאומר הריני נזיר יום א' וחל עליה נזירות ל' יום שלימים ומגלח ליום ל"א דאין נזירות פחות מל' יום ובר פדא סבר אין נזירות בציר מל' חסר אחת לרב מתנה ק' סיפא דקתני אם גילח ליום ל' יצא אמר לך רב מתנה קסבר האי תנא מקצת וכו' אם נטמא ביום ל' קודם הבאת קרבנותיו אחר מלאת וכו' לכתחלה ליום ל' אבל בדיעבד יצא אליבא וכו'. ובד"ה והתנן וכו' באומר שלמים ממש וכו' כל מה שיזיר כאלו אמר הריני נזיר מ' יום או ב' שצריך לעשותם כולם שלמים ולעולם נזירות ל' יום חסר אחת הוי היכא דפריש בהדיא. ובד"ה אלא סיפא וכו' הראשונה ליום ל' אלמא גילוח יום ל' ש"ד וכו' כצ"ל. גי'.
<h2>דף ו.</h2>
תוס' בד"ה הג"ה אמר לך בר פדא סיפא כו' דמשך הנזירות כ"ט יום כיון דבדיעבד וכו'. ובד"ה ולרב מתנה וכו' פי' מש"ה י"ל דאם גילח הראשונה ליום ל' דיצא משום דיום ל' מקצת וכו' משום דס"ס ל' יום עולה וכו' לסוף נזירות ראשון וסוף היום לתחילת נזיר שני דהיינו לכאן ולכאן לא שמעי'. ובד"ה אמר לך בר פדא וכו' מכאן אני מדקדק דמשך נזירות כ"ט יום כיון דתנא מיקל כל כך להחשיב יום ל' לכאן ולכאן. כך נמצא בס"י. ובד"ה נטמא וכו' כל נזירותו בטהרה אלא ודאי לבר פדא קשיא דאע"ג דלא הביא קרבנותיו מ"מ נשלם נדרו שאינו כ"א כ"ט יום וא"ת וכו' אע"ג דכבר נשלם נדרו הוי דרבנן דגזרו יום ק"א שהוא יום הבאת קרבנותיו שיסתור ל' יום אטו נטמא יום ל' שגם הוא יום ל' הבאת קרבנותיו בדיעבד וסותר כל ל' יום וכו' ס"י וכצ"ל.
אלא לבר פדא ל"ל למיתני שיום ל' עולה לו מן המנין דמשמע למנין ל' הא אמר ל' חסר א' נמי אמר לך בר פדא אנא נמי אהאי סמיכנא דודאי הכי משמע דיום ל' עולה לו מן המנין דל' חסר א' וגילוח הוי ביום ל' אלמא עיקר נזירות ל' יום חסר א' ולא אמרינן מקצת וכו' ככתוב ברש"י. רש"י כ"י.
<h2>דף ו:</h2>
רש"י בד"ה תנן הריני וכו' שלימין משמע וכן נמי כי אמר ל' יום ונטמא ביום ל' הס"ד. ובד"ה לעולם וכו' מסייע ליה לבר פדא וקאי דלעיל דאמר אינו סותר אלא וכו' מסייעא ליה לבר פדא כדלעיל והאי וכו' ס"י. ובד"ה זאת תורת וכו' מלאת ימי נזרו בתר טומאה כתיב בין לנזירות ל' וכו' ונ"ב בין שאמר הריני נזיר סתם ונטמא ביום כ"ט דאלו בל' כבר נשלם דהא אם גילח בו לדעתו יצא ובין שאמר ק' יום דבעי' כולהו כיון דהזכיר שם ובין שאמר ל' ונטמא ביום ל' תן לו תורת נזיר דל' יום סותר ותו לא אפי' כי אמר ק' יום דהיינו תורת נזיר דסתם נזירות ל' יום ומגלח יום ל' דעיקר נזירות ל' חסר א'. ע"כ מרש"י כ"י. ובד"ה ואלו הן ימים וכו' אינו אלא כ"ט ושתי ידות שעה וע"ג חלקים וחצי וכו' שאינן צריכין למלאות שהרי אינך מוצא חדש של מ' יום דמשמע דתיהוי נזירות דאותן ימים וכו' כצ"ל ונ"ב והכי משמע עד מלאת ולא עד בכלל דהיינו ל' חסר א' ובר פדא דאמר כר' ורב מתנה דאמר כר' יאשיה דאמר אין גילוח שער פחות מל' יום לבר פדא ודאי תנאי היא דלא יכיל לתרוצי דכולהו סברי לא בעי' ל' דמאן דיליף מגידול שער ודאי ל' בעינן דאין גידול פרע בציר מל' ושלמים אלא לרב מתנה מי יכיל לתרוצי דכולהו בעינן ל' כוותיה וקאמר אין רבי יאשיה סבר וכו'. רש"י כ"י.
נסתור שבעה אלא ש"מ כבר פדא ס"ל ר' אליעזר ואי וכו' ס"י.
<h2>דף ז.</h2>
רש"י בד"ה אמר הריני וכו' מכאן ועד סוף העולם וה"ה כי אמר גדולה משמע דאמר אריכא לי הדא מילתיה בגדולה. ובד"ה והתניא דמסייעא וכו' כל ימי חייו ה"ז נזיר עולם דלית ביה קיצותא אבל אמר הריני נזיר אפי' ק' שנה או אפי' אלף שנים דהוי כל ימיו לא הוי נזיר עולם וכו'. ובד"ה אלא נזיר וכו' בתגלחת כל ימיו משום דק' שנים או אלף שנים אית בה קיצותא אבל היכא וכו'. ובד"ה דקי"ל וכו' אחר היום דהא דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום א' דהיום הולך אחר הלילה ולעולם וכו'. ובד"ה רבה וכו' טעמא מאי אמר הכי משמע כמ"ד וכו' דהא דקאמר אחת דהריני נזיר אחת אסיפא נמי קאי דהכי משמע אם אמר הריני נזיר אחת מכאן וע"ס העולם דמשמע וכו'. ובד"ה אמר הריני וכו' חיילא עליה נזירות ראשונה כי הדר ואמר יום א' משמע דאמר ועד יום א' וחלה עליה נזירות דהאומר הריני נזיר יום א' ה"ז נזיר ל' יום או שאמר הריני נזיר ושעה אחת ה"ז נזיר שתים דמשמע דאמר ועוד שעה אחת וחל עליו נזירות שעה דהאומר הריני נזיר שעה אחת ה"ז נזיר ל' או שאמר הריני נזיר ומחצה הוי נזיר שתים דמשמע ועוד ומחצה וכו' אבל אמר הריני נזיר ל"א או ל"ב כיון דפירש אינו נזיר שתים אלא כמנין הימים שפירש. רש"י כ"י.
דמפסקי מהדדי הוא אלא ה"ק וכו' ר"פ אמר למה לך אקשויי וכו' כצ"ל ונ"א רבה.
אבל כי אמר הריני נזיר [ו]שעה אחת אימא ל"א יום אמר נעשה כאומר הריני נזיר ל' יום ושעה אחת דהוי נזיר ל"א יום ותו לא קמ"ל כיון דאמר מתחלה הריני נזיר מיד חלה עליה נזירות וכי חזר ואמר ושעה אחת משמע דאמר ועוד שעה אחת וחל עליה נזירות שנייה. רש"י כ"י.
<h2>דף ז:</h2>
רש"י בד"ה אבל היכא דאמר וכו' נחת לדוקא שהרי נוזרין ימים אימא וכו' הריני נזיר מסתמא שלא פי' נזירות כלל חיילא עליה נזירות וכו' וחייב בב' נזירות אבל אמר הריני נזיר ויום א' התם ודאי לא הוי כנחית לדוקא דהא קאמר בלשון הפסקה ולא דמי למחצה דהתם הכי משמע הריני נזיר אחת ומחצה דהיינו מ"ה יום דאי לאו דאשמועינן תנא דמתני' דהוי נזיר שתים דהא לא קאמר הריני נזיר ומחצה כי היכי דאמר הריני נזיר ויום א'. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה האומר הריני וכו' ויום א'. גי' ממאי דפי' בגמ' גבי אמר רב א' נראה דלא גריס ויום א'.
רש"י בד"ה אמר רב. גי' ז"ל שיטה פי' רב דייק ממתני' דקתני ה"ז נזיר ל"א יום דהוי כאלו אמר ל"א יום וקאמר השתא הא דדייקא מתני' שהאומר הריני נזיר ל' וא' יום שהוא נזיר ל' וא' יום ותו לא שנו והוא כבעמוד.
<h2>דף ח.</h2>
הריני נזיר כמנין ימות החמה. בס"י ימות החמה.
רש"י בד"ה אמר חזקיה במחלוקת שנויה וכו' וכמאן דמלאה חרדל וכו' והוי נמי ספקו חמור מודאו כאילו אמר ודאי הריני נזיר קופה מלאה קישואין הו"ל תקנתא והשתא דאמר סתם אמרי' שמא מלאה חרדל א'. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה נימא וכו' תיהוי ליה תקנתא. דס"ד נזירות כמלא קופה קבל עליה ויראוה אם היא מחזקת י' קישואים כי השלים י' נזירות דל' ל' ומגלח ומייתי קרבן הוי כמסולק ועומד דכלא נחית ליה לנזירות דמי ותחזי ליה תקנתא ולעולם ר"י פליג אמתני' אמר לך ר"י ודקאמרת נזירות קבל עליה כי השלים י' נזיריות הוי מסולק ועומד שהרי גילח והביא קרבן ולעולם לא הוי מסולק ועומד שאינו מגלח ומביא קרבן כלל משום דר"י סבר לה כר' וכו'. רש"י כ"י.
<h2>דף ח:</h2>
רש"י בד"ה ר"י סבר לה כר' דאמר וכו' שיכולין ליכנס לתוכה לייתי קרבן ובשלמא כי (סא"ד) [סד"א] דלא סבר לה כר' דנזיריות קבל עליה איכא למימר ליחזייה כאלו מלאה קישואין ולבסוף מגלח ומביא קרבן על הברור דלא מייתי חולין לעזרה ואיכא למימר מסולק אבל השתא כי סבר לה כר' כי נמי נימ' ליחזייה לקופה כאלו מלאה קישואין לאו מסולק ועומד הוא ומספקא זו לא מייתי קרבן א'. רש"י כ"י דהואיל וכו'.
רש"י בד"ה והתניא הריני נזיר כמנין ימות החמה כלומר כל ימות החמה דהיינו כל ימות השנים הבאות מונה נזירות כמנין כל הימים. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה שני ליה מונה וכו' דחדא נזירות אריכתא הוא. שאינו מגלח אחת לל' יום.
<h2>דף ט.</h2>
הריני נזיר וכו' בס"י אמרי' לב"ש נזיר הוי ואמאי וכו'. רש"י בד"ה אר"י אף ב"ש לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי קרבן שאם אמר הריני נזיר מגרוגרות ומדבילה והרי הן עלי קרבן והוי נדור מגרוגרות ודבילה ואסור בהו אבל לשאר דברים לא הוי נזיר אפי' לב"ש וב"ה סברי אפי' נדור לא הוי דמשמע דהרי הן עלי קרבן נזירות קאמר הלכך לא הוי נזיר ולא נדור. רש"י כ"י. וכן הוא לפני גבי אמר אמרה.
רש"י בד"ה ולדברי ב"ש וכו' אבל מגרוגרות ואמאי נזיר לב"ש כר"י דאמר אף כשאמרו חולק הוא דמשמע דב"ש נזיר לגמרי ואמאי הא לא אמר הריני נזיר אלא מגרוגרות ודבילה ומינייהו לא מצי למימר דהא בנזיר כתיב מכל אשר יעשה מגפן היין וגרוגרות ודבילה לאו מגפן היין הן אבל היכי הוי נזיר מדברים אחרים דלא אמר וכו'. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה אלא מן היין אין שום נזירות חל עליו וליכא למימר כיון דאמר הריני נזיר וכו'.
<h2>דף ט:</h2>
וב"ה סברי לה כר"י וכו' אמרי לה ר' נתן. בקס"י אמרי לה כר' נתן.
תוס' בד"ה וב"ה כר"ש וכו' כר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה להכי הוי נזיר וא"ת ולמה נזיר משום טעמא דאמ' ל' אימא דר"ל נזיר מן הגרוגרות וי"ל הלשון של נזיר אינו משמע גרוגרות וכו'. גי' תוס'.
רש"י בד"ה מי לא אמרי וכו'. כהלכתא דאין אדם מוציא דבריו לבטלה כי היכי דאמרינן לגבי גרוגרות ודבילה.
תוס' בד"ה באומר כאלו וכו' דליכא של שעורים נ' עדשים.
<h2>דף י.</h2>
רש"י בד"ה כגון שהיתה פרה וכו' ואמר כמדומה לי שסבורה פרה זו שאינה עומדת מאליה והיינו אמרה פרה זו והריני נזיר סמכי' ממתני' והוא אמר הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה ועמדה מאליה והלכו וכו'. רש"י כ"י.
פרה זו אינה עומדת וכו' נ"א אני עומדת והיא היא בקס"י פרה זו הריני נזירה אם עומדת הריני נזיר מבשרה אם לא עומדת וכו' והלכו ב"ש וכו'.
רש"י בד"ה ואי איתמר וכו' הכא הוא דאמרי ב"ש באומר הריני נזיר מבשרה דהוי נזיר משום דדרכן של בני אדם לאכול תדיר בשרא וחמרא כי הדדי להכי איכא למימר כי אמר הריני נזיר מבשרה דהריני נזיר הוי עיקר ומבשרה חזרה אבל גרוגרות ודבילה לאו בהדי יין אכלי להו בתדירא אימא לא הוי נזיר קמ"ל ומ"מ הני תרתי אכלי להו בהדי יין אבל דלת דלית ביה אכילה וכו'. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה בשלמא פרה בת קרבן היא. בס"י כך מכדי לב"ש נדור לא הוי אלא נזיר בגרוגרת ודבילה בשלמא פרה וכו'.
<h2>דף י:</h2>
רש"י בד"ה ואמר הריני נזיר ביין וכו' לאפוקי משינוייא קמייתא אימא סיפא אר"י אף כשאמרו ב"ש לא אמרו אלא באומר הרי עלי פרה זו קרבן אם לא עמדה היא דהוי נדור ממנה ואם איתא דהכי אמר ת"ק דר"י הריני נזיר מיין אם לא עמדה דהאי פרה מי מיתפיס בה מידי לת"ק דמהדר ליה ר"י הכי דהכי משמע דאמר ר"י לת"ק לא כשאתה סבור דבמיתפיס ביה בפרה לב"ש כגון דאמר הריני נזיר מבשרה ליהוי נזיר וכו' פרה זו עלי קרבן בס"י עלי קרבן והרי דלת עלי קרבן דהוי נדור ואינו נזיר והוא מיתפיס בפרה אבל כי אמר הריני נזיר מיין אם לא עמדה לא מיתפיס בה. אלא באומר הריני נזיר מבשרה דהא לת"ק נמי מיתפיס בה.
תוס' בד"ה ועמדה מאליה וכו' וכיון דהפי' להיות נזיר היל"ל בהדיא הריני נזיר וכו' אם לא יהיה לי כח להעמידנה ואם יהיה לי כח להעמידנה לא אהיה נזיר וכו' מחלוקת חדש באם לא עמדה כך הוא בס"י ועמדה מאליה וכלישנא דב"ש סברי תורפיה דההוא גברא וכו' וכל זה אינו בס"י. דכ"ע ל"פ וכן לקמן פ"ג. וא"ת ובלישנא דב"ש וכו' צ"ע דאיהו מסיים לעיל בסמוך דלהאי אוקמתא לא צריכי' לצריכותא דלעיל והני שינויי דלעיל לאו רבא קמשני להו וא"כ מאי פריך ומה לנו ולפלוגתא דגרוגרות ומשני נמי ואהא קעביד צריכותא לעיל ועיין בשיטה.
<h2>דף יא:</h2>
רש"י בד"ה אם היו פקחין וכו' ויהיו פטורין מלהביא קרבן אחר ואם לאו דלא היו פקחין אלא כל א' הביא קרבן על גילוח נזירות עצמו חוזרין ומגלחין נזירים אחרים. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה וממאי דהכי הוא וכו' דאמר עלי בהא מילתא דהכי משמע דפרושי קא מפ' לה מאי ואני היינו ועלי נמי בהאי מילתא לגלח נזיר כמותך ולעולם ואני אכוליה דיבור' משמע. רש"י כ"י.
<h2>דף יב.</h2>
ואלו קן מפורשת אין לו תקנה. בכל הס"י אינו.
<h2>דף יב:</h2>
רש"י בד"ה אי משכחתא וכו' דמצי אמרי שאני גבי שליח דודאי לא עביד איניש דמשוי שליח אלא במילתא דאיהו מצי עביד ליה השתא לאלתר אבל במילתא דחזיא ליה לאחר זמן כגון לאה לא משוי שליח הלכך רחל מותרת. רש"י כ"י.
דחזיא ליה לא משוי. נדרים דף ע"ב ע"ב. ולא ת"ש וכו'. זו גי' ה"ר עזריאל ז"ל. אם אמר כשאראה לי ולד וכו'. נ"א כשיהיה.
<h2>דף יג.</h2>
בעא מניה וכו' לכשיהא לי בן והפילה אשתו והפריש קרבן וכו' בקס"י.
רש"י בד"ה ר"י מתיר וכו' והפריש קרבן. והפריש קרבן והפילה וילדה מהו מי הוי קדוש או לא אליבא דמאן א' אלא לר"י מיבעי' ליה דאמר ספק נזירות להקל וכיון דלא חל עליה נזירות אלא לאחר שילדה וצריך להפריש קרבן אחֵר אַחַר שילדה ולא פטר נפשיה בהאי קרבן דהא לא חזי דמעיקרא הוה נראה קודם שהפילה וכי הפילה נדחה ושוב אין ראוי להקרבה וצריך להפריש קרבן אחר אחר שילדה. מאי נ"מ אי קדוש אי לא הא אין ראוי להקרבה כדפירש"י. רש"י כ"י.
<h2>דף יד.</h2>
רש"י בד"ה היכא דאמר וכו' מי אמרי' היכא דאמר מעכשו ק' יום הוא דאיכא למימר מונה כ' יום והדר מונה ל' והדר מונה פ' משום דכיון דאית ליה הפסק בסוף ק' הלכך אפשר למיפסקינהו מתוכן דמונה כ' של ק' ואח"ך מונה ל' ואח"ך מונה פ' להשלים לק' יום אבל היכא דאמר ומעכשו נזיר עולם דנזיר עולם אין לו הפסקה והאי דמגלח מל' לל' היינו טעמא משום כובד ולאו משום דלהוי הפסק וכיון דאין לו הפסקה לא פסקי' להו מתוכן דלא אפשר בלא הפסקה דהא אמר מעיקרא הריני נזיר לאחר כ' אמטו להכי לא חיילא עליה נזירות כלל עד לאחר כ' דלימני ל' דנזירותו ברישא. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה נטמא בימי בנו וכו' הא דתנן משלים את שלו ואח"ך מונה את של בנו אם נטמא בזמן שמונה של בנו ר' יוחנן אמר סותר נמי את שלו דכחדא נזירות אריכתא דמי שהרי אינו מגלח בנתים כשהשלים שלו ורשב"ל אמר אינו סותר דמנין לחודיה קאי ולא הוי נזירות אריכתא בהדי של בנו ושל בנו בלחוד סותר. רש"י כ"י.
<h2>דף יד:</h2>
רש"י בד"ה נטמא בימי צרעתו דהיינו בנזירות מרובה הריני נזיר ק' יום ונצטרע ביום ע' שאעפ"י שימי חלוטו לבסוף כי נרפא מהצרעת מגלח ומביא קרבן אין מבטל מהן הקודמין אלא משלים נזירותו לאחר תגלחת הצרעת שהרי יש לו גידול שער לבסוף ע' וצרעת לא סתר הקודמין דהיינו ימים שלפני צרעתו כדאמרי' לקמן בפ' מי שאמר הריני נזיר מגלח אין לי אלא ימי טומאתו דמת דאין עולין לו מן המנין דנזירות ימי חלוטו מנין א' והתם אמר דלא סתר ואם נטמא בימי צרעתו ר' יוחנן אמר סותר הקודמים דהא בנזירות קאי שהרי צרעת אין סותר את הקודמין וכי היכי דבנזירות סתר טומאה ה"נ בהאי צרעת דכנזירות דמיא הואיל דלא סתרא דבורא כתי' בהדיא דטומאה סתרה (כנזירות) [בנזירות] ר"ל אמר אינו סותר צרעת לחוד ונזירות לחוד שהרי ימי צרעתו אין עולים לו א'. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה דבין וכו' אלא בנזירות ק' שם נזירות אחת היא שאינו מגלח בנתים. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה רב אומר וכו' התם בנזירות קאי וכו' ה"מ היכא דקאי בתוך ימי נזירותו דלא גלח בנתים כשהשלים שלו ואכתי צריך להשלים של בנו אבל האי דנטמא ביום גידול שער יום מישלם נזירות הוא וצרעת מפסקת והלכך לא סתר לימים שלפני צרעתו והא דתנן לקמן נטמא יום ק' סותר הכל ה"מ היכא דלא מפסיק מידי אבל הכא דצרעת מפסקת דיום מישלם נזירות הוא הלכך לא סתר את שלפני צרעתו ושמואל אמר סותר לימים א' וצרעת אינה מפסקת כלל הואיל דהטומאה אינה בימי צרעתו וכאומר הריני נזיר ק' יום דמי ולא נצטרע בנתים דנטמא ביום ק' סותר הכל. לע"א אמר לנו המורה בפעם שניה ועיקר נטמא ביום גידול שער היינו ביום ל"א דהיינו לאחר שכלו לו ימים וכגון שלא גילח ביום ל' דבאמת אינו סותר וכו' אבל הכא הא שלימו להו יומי נזירות לגמרי שהרי כלו לו ימיו. רש"י כ"י.
תוס' בד"ה לוקה על הטומאה וכו' או ביום ל"א אינו סותר וכו' עיין לעיל דף ו' ע"א ד"ה תנן גילח וכו' ועיין בהרא"ש ז"ל.
<h2>דף טו.</h2>
מתני' לאחר ע' סותר ע' וכו' בס"י גריס סותר עד ע' וכן רש"י כ"י וז"ל סותר עד ע' שמונה של בנו ומגלח ואח"כ מונה לתשלום ק' שלו דלא יתירי להו וכו'.
רש"י בד"ה אמר רב וכו' למנות בו ביום ומונה כ"ט והוא כשבא וכו' אינו צריך למנות אלא כ"ט וכו' ואיש' ד' [ואי ס"ד] עולה לו לכאן ולכאן דיום ל' עולה לו נמי לנזירות דבנו השתא איתגורי מיתגר דעולה לו לכאן ולכאן דאינו צריך להשלים לק' אלא ל' בלבד צריכא למימר דלא תפסיד מנזירות דק' כלום וכו'. רש"י כ"י.
איתגורי מיתגר אלא בדין וכו' בס"י גריס לא בדין וכו'.
רש"י בד"ה ת"ש נולד וכו' נולד לו לאחר ע' דהיינו ביום ע' סותר אותם ע' שכבר מנה משום דלא יהיה גידול שער בסוף ואי ס"ד דיום ע' עולה לנזירות בנו והה"נ דיום ל' דבנו עולה לו לכאן ולכאן לנזירות דבנו ולנזירות שלו א"כ אמאי סותר כיון דמני כ"ט לבתר נזירות דבנו שעולה לו נמי לנזירות שלו הרי ל' דהו"ל השלמה דגידול שער לבסוף מאי אחר א' דהיינו ביום ע"ב סותר דלא יתירי אלא כ"ח מק' דאע"ג דאיכא למימר יום ל' דבנו עולה לנזירו' שלו אפ"ה לא הוי גידול שער לבסוף דהא לא הוו אלא כ"ח דיתירי ויום ל' דבנו הרי כ"ט ותו לא. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה וכן מתני' לרב וכו' כלומר וכן הוא דוקא דמתני' אחר ממש קתני ולא אמרינן עולה לכאן ולכאן וקשיא לרב ש"מ. רש"י כ"י.
<h2>דף טו:</h2>
רש"י בד"ה ומש"ה פטורה וכו' טהורה הואי דלא בעי' דתהוי טהורה כל היום ולא צריך למהוי מקצת היום ככולו אבל היכא דבחושבנא דיומי תליא מלתא וכו'. רש"י כ"י.
לעולם אימא לך למפרע דאורייתא וכו' אלא אימא לא נסתור וכו' נ"א ה"ק לא נסתור.
<h2>דף טז.</h2>
רש"י בד"ה זבה גמורה וכו' היכי משכחת לה. אבע"א דחזאי ג' יומי דבין השמשות סמוך לשקיעת החמה דכי ראתה בשבת אחר שקיעת החמה בסמוך לשקיעת החמה הויא טמאה כל יום א' (או) [אז] כי חזרה וראתה ביום א' סמוך לשקיעת החמה הויא טמאה כל יום ב' וכי חזרה וראתה ביום ב' סמוך לשקיעת החמה הויא טמאה כל יום ג' דלא הוי שהות ולא הוי סילוקו למניינא דשומרת יום כנגד יום כלל דלא הוי שהות דטהרה ביני ביני כלל דהשתא ליכא למימר מקצת היום ככולו הואיל דבתחלת היום ראתה כל היום תהא טמאה דכי אמרינן מקצת היום ככולו היכא דעד חצות לא ראתה אפילו ראתה בתר כן כמי שלא ראתה כל היום דמי הואיל בחצי תחלת היום בטהרה אבל הכא דתחלת היום ראתה אפילו פסקה כל היום ודאי טמאה היא משום הראיה דקודם לכן כל היום. רש"י כ"י.
תוס' בד"ה הלשון ק"ק וכו' ובדוחק יש לפ' דה"ק יש לפ' ראתה י"א וכיון דחזאי בי"ב בפלגא וכו' כך בס"י. בד"ה והא דעביד ק"ו וכו' בפ"ק דר"ה דף י' ע"א.
רש"י בד"ה והא כיון וכו' ע"א ורבי יוסי מכדי גבי שומרת יום פטורה מלעשות פסח ב' אמר בין דסבר מכאן ולהבא מטמא וא"נ סבר דמקצת היום ככולו גבי זבה דמתיא קרבן היכי משכחת לה והכי מפ' במס' פסח ב' בפ' כ"צ דאמכאן ולהבא קמיבעיא ליה לרבי יוסי זבה גמורה היכי משכחת לה ולא מפי המורה. רש"י כ"י.
אידך פלגיה דיומא וכו' תוס' נדה דף ע"ב ע"ב ור"ה י"ב ע"ב. דחזאי תלתא יומי עיין בתוס' פ' כיצד צולין דף ס"א ע"א ובר"ה י"ב ע"ב.
רש"י בד"ה נטמא ביום (הא') [ק"א] קודם שהקריב קרבנותיו סותר לפי שצריך לגלח תגלחת טומאה לאלתר ובסוף ל' יגלח תגלחת טהרה ואין תגלחת טהרה פחותה מל' יום להכי סתר ל' ותו לא סתר משום דהוי נזיר שכלו ימיו וה"ה בנטמא ביום ל"א סותר הכל ולר"א סותר (א') [ז'] והכי תניא בתוספתא ר"א אומר וכו' וכדמפ' בגמ' לעיל. רש"י כ"י.
<h2>דף טז:</h2>
רש"י בד"ה איתמר וכו' והוזה ושנה וטבל מיד חיילא עליה נזירות ממילא ור"ל אמר אין נזירות חלה עליו כלל ואי הדר ואמר הריני נזיר בזמן דמשכחת טהרה חיילא עליה ואי לא לא. רש"י כ"י.
<h2>דף יז.</h2>
רש"י בד"ה ונזיר טהור וכו' אימא לתגלחת טהרה וזה וזה שוין. רש"י כ"י. ובס"א כתוב לתגלחת טהרה זה וזה שוין ששניהם מגלחי' לסוף ל' שמתחילין למנות ז'.
רש"י בד"ה בתקנתיה וכו' אבל בקלקוליה לא קמיירי ובתגלחת טומאה נמי אינן שוין דנזיר טהור שנטמא מגלח בז' וטמא שנזר ל"א מגלח בז' ותנא ז' וכל דדמי ליה כדאמרינן לקמן כן השני. ס"י.
<h2>דף יז:</h2>
רש"י בד"ה ה"ג כי גמרי וכו' המקדש כדתנן בפ' וכו' המקדש ונאנס וכו' אבל אבראי וכו' אבל אבראי לא בעי שהייה ואם לא יצא לאלתר כשנפנה המעזיבה אפי' לא שהה כדי השתחויה חייב. רש"י כ"י.
<h2>דף יח:</h2>
רש"י בד"ה מתחיל ומונה וכו' מיד נזירות דטהרה ביום ז' דהיינו יום תגלחתו והכי מפ' לקמן בפ' כ"ג. רש"י כ"י.
ומונה מיד דברי רבי אליעזר צ"ל דברי רבי וכן למטה צ"ל בשלמא לרבי.
רש"י בד"ה בשלמא וכו' מבו ביום וכו' וקדש את ראשו ביום ההוא דמשמע דחיילא עליה נזירות דטהרה ביום ההוא אעפ"י שלא הביא קרבנותיו דביום תגלחתו בז' הוא דחיילא נזירות דטהרה. רש"י כ"י.
מאי טעמייהו דרבנן וכו' נ"א טעמיה דר' ישמעאל.
<h2>דף יט.</h2>
רש"י בד"ה הואיל וכו' ונטמא והא דמתרץ לא ס"ל תירוצא דר"פ דריש מס' נזיר דשמואל דאמר כר' אליעזר הקפר נזיר טהור לא קרי חוטא דס"ל ידים שאין מוכיחות הויין ידים ולא בעי תפס בשערו כדמתרץ התם מ"מ ק"ל לשמואל דאמר התם דר"א הקפר לא אמר בטמא האי מילתא דצריך לן לאוקמי כרבי ישמעאל היכי יכיל לתרוצא בלא אליבא דר"א כדמתרצינן אלמא דאפילו בטהור קאמר וקשיא לדידיה דאמר דלא אמר ר"א בטהור. רש"י כ"י.
<h2>דף יט:</h2>
משום גוש וכו' נ"א משום אוירא גזרו עליה וב"ה סברי משום גוש וכו' לא דכ"ע משום אוירא וכו'.
<h2>דף כ.</h2>
רש"י בד"ה (דב"ה) [דב"ש] סברי משום גושא גזרו עליה וכיון דמשום גושא הו"ל כנטמא במת קבור הלכך נזיר כבתחלה וסותר הכל וב"ה סברי משום אוירא וקנסא בעלמא וכו'. אית דגרסי אפכא ב"ה סברי משום אוירא וכו' וב"ש סברי משום גוש דגוש ואויר טמא והו"ל כמאהיל על הקבר להכי נזיר כבתחילה וב"ש סברי משום גושא ולא משום אוירא וקלשא טומאה וקנסא בעלמא הוא לכך ל' ותו לא דכ"ע משום גושא ולא משום אוירא וקנסא בעלמא הוא וזה לשון עיקר ומפי המורה. רש"י כ"י. ובס"א כתוב כך דב"ה סברי משום אוירא גזרו עליה והואיל וכך הו"ל כנטמא במת קבור הלכך נזיר כבתחלה וב"ש סברי בגוש דגוש ואוירא טמא והו"ל כמאהיל על הקבר וב"ש וכו' ככתוב וזה לא מפי המורה.
תוס' בד"ה לימא לכן נראה דגרסינן וכו' משום גושא ניחא תבעי דהזאה וכו' ואי נטמא בסוף מנין וכו' כך בס"י בסוף מנין שמנתה בארץ דלעיל כלו' דה"ק היה כך וכו' כצ"ל.
כי קניסנא בתחלת נזירות נ"א בעיקר נזירות.
תנ"ה וכו' ללשון ראשון דרש"י ז"ל לא גריס האי תנ"ה וכו' עד מתני'.
תוס' בד"ה ת"ש וכו' מה שכתוב בספרים תניא ועד מתני'. ובד"ה מתני' דקתני וכו' בב' כתי ולא בכת אחת דלא כתנא דבי רי"ש עכ"ל אחר שהוגה אלא הוי כשיטה שמביאה לשון התו' כולו וז"ל מתני' דקתני דפליגי ב"ש וב"ה בב' כתות דלא כי האי תנא דתניא א"ר ישמעאל וכו' וכן מצאתי אח"כ בס"י.
רש"י בד"ה הכל מודים במונה אפילו בבת אחת שיש בכלל ה' ב'. אלא היכי דמי במונה כגון א' אומר הכי נזר אחת שתים וא' אומר הכי נזר ג' ד' ה' דכיון דבלשון מונה קאמרי ודאי הכי משמע דאמר נזר אחת שתים הכי משמע אחת נזר שתים נזר ועוד נזר יותר והאי אחרון הכי משמע ועוד ג' ד' ה' דמוסיף על דבריו של ראשון הוי הלכך יש בכלל ה' ב' הא ל"ל פשיטא דיש בכלל ה' ב' דהשתא י"ל אפילו ראשון דאמר אחת שתים משמע דמודה לאחרון דחמש דחמירתא אמר דכיון דבלשון מונה קאמר לדיבוריה הכי משמע אחת שתים ויותר אפילו עד החמישי קילתא לא אמר בתמי' כ"ש דאחרון נמי ב' קאמר דהכי משמע ועוד ג' ד' ה' דמוסיף הוי חמירתא נמי משמע דאמר ראשון קילתא מי לא משמע דאמר אחרון ולעולם לא איצטריך לרב למימר האי מילתא כלל. במערב' אמרי וכן בדפוס וכו' אית דגרסי אמר רב הכל מודים אפילו בבת אחת ונחלקה עדותן מאי קאמר אילימא וכו' מאי נחלקה העדות איכא הכא הא קא מכחשי אהדדי דהיכא דלא מכחשי אהדדי בהדי' כגון במתני' בקרובי' דבריהם קצת י"ל נחלקה עדותן אבל הכא דמכחשי אהדדי עדות מוכחשת ממש היא ואין צ"ל נחלקה העדות חמירתא אמר רב כלומר במתני' דלא נחתי למניינא ג' ד' ה' דאמרי ב"ש נחלקה העדות קילתא דנחתי למניינא דקאמרי בתראי לקמאי לא כשאתם אומרים דב' נזר אלא ב' ג' ד' ה' כלומר ה' ולא ב' דכיון דנחתי למניינא ודאי משמע דדוקא קאמרי דה' נזר ולא ב' מאן לא אמר דנחלקה העדות לדברי הכל היינו חומרתא דחמירתא דכיון דלא נחת למניינא איכא למימר בכלל ה' ב' אפ"ה אמרינן דנחלקה העדות כ"ש בקילתא דכי נחתי למניינא דודאי משמע דדוקא קאמרי ה' ולא ב' דליכא למימר שבכלל ה' ב' דודאי נחלקה העדות ולשון ראשון עיקר ובמס' סנהדרין ירושלמית כבעמוד א'. רש"י כ"י.
<h2>דף כ:</h2>
רש"י בד"ה וקאמר וכו' דבכדי שאלת שלום תלמיד לרב דאי' ביה. וכמה כדי דבור כדי שאלת תלמיד לרב דהיינו שלום עליך כלומר דמתני' דתני ואני ואני ותו לא דהיינו שתי תיבות שיעור שלום עליך דבשני' הוא דוקא מתפסי ותו לא שאם אמר הריני נזיר ושמע חברו ואמר ואני ואח"כ אמר חברו הב' ואני ואח"כ חברו הג' ואני הג' מותר וכולן אסורין משום דכיון דאמר בזה אחר זה הלכך ג' מותר דלא הוי בתכ"ד ובדין הוא דאבעי ליה לרשב"ל למימר כדי שאלת דרכו של רב לומר לתלמיד שלום עליך ותו לא והאי דקאמרי כדי שאלת תלמיד לרב משום דברייתא נמי קתני כי האי לישנא לקמן. א"ל ר"י נשיאה תוב לא שבקת לתלמיד למימר לרביה אלא שלום עליך הא אצטריך ליה לתלמיד למימר לרביה שלום עליך ר' דהיינו ג' תיבות והלכך ג' נמי אסור דהוי נמי תכ"ד וכו' תנ"ה דכמה כ"ד כדי שאלת שלום תלמיד לרב לר"ל כדאית ליה ולר"י נשיאה כדאית ליה לימא מסייע ליה לר"ל מדתני ואני ואני ותו לא ולא קתני ג' ואני ש"מ דכ"ד לא הוי אלא ב' תיבות וקשיא לר"י לעולם אימא לך דג' נמי אסור והאי דלא תני ג' ואני משום דכי רוכלא ליחשוב וליזיל וליתני חד ואני ותו לא לישמעינן כולהו דאנא אמינא ה"ה לג' ואני והאי דתני חד ואני ותו לא משום דכי רוכלא וכו' אלא מדתני תרי ואני ש"מ דדוקא תני ומסייע' לר"ל הכי נמי דאי בעי למתני אלא משום וכו' ואי אמרת בקמא מתפסי טפי מכ"ד לא מתפיס לר"ל שנים הוא דמתפיס ולר"י נשיאה ג' ותו לא ובקצת נוסחאות כתיב כך לר"ל ודאי ס"ל דכולהו בקמ' מתפסי והאי דאיבעיא להו לא סמכי אדרשב"ל וצ"ע. רש"י כ"י.
<h2>דף כא:</h2>
תוס' בד"ה בעל מיעקר וכו' וצ"ע דלא דמי לאחרים מחילי' לי וכיון דרשאי להפר לאשתו מה בכך אם שלו מתבטל בכך ותו נדר אשתו אמאי אינו מופר אם עבר והפר וע"ק ומי מצי בעל זה להפר נזירות דאשה אחרת דאמר דמצי מפר לאשתו ולחברתה נמי אשתראי ולימא דאסו' להפר להחל דבריה של חברתה רבינו ברוך. ונ"ל דה"פ דמילתא ואי אמרת מיגז גייז ליפר לאשתו והוא ליתסר פי' כך סברת התלמוד בשלמא אי סבר מיעקר עקר ניחא דכי אמר בעל ואני הוי קיום שהרי אינו יכול להיות נזיר אם לא שהיא נזירה א"נ כשאמר ואני הוי קיום לנזירות אלא אי אמרת מיגז גייז ליפר לאשתו והוא ליתסר וכיון שכשאמר ואני הוא יכול להיות נזיר והיא לא תהיה נזירה לאו קיום הוא שלא נתכוון לקיים הנזירות כי אם להיות נזיר דלאו הא בהא תליא ודחי תלמודא לא לעולם מיגז גייז ובדין הוא דליפר לה והיינו טעמא דלא מצי מיפר דכיון דאמר לה ואני כמאן דאמר קיים ליכי דמי פי' ודין הוא דליפר לה לפי סבר' הש"ס שהרי הוא יכול להיות נזיר בלא נזירותה אבל מ"מ כיון דאמר לה ואני א"כ הוא רוצה בנזירותה שאם אין דעתו לקיים נזירותה לימא הריני נזיר ואעפ"י שהוא יכול להיות נזיר והיא לא תהיה נזירה מ"מ הוי קיום כשתלה נזירותו בנזירותה ואמר ואני כאלו אמר הריני מקיים נזירותיך וגם אני אהיה נזיר ועתה יוצא מסברתו ראשונה כמאן וכו' כך בס"י.
<h2>דף כב:</h2>
רש"י בד"ה ואי ס"ד למ"ד מיגז גייז כי אמר לה הריני בעקביך בעיקרא מיתפיס וכ"ש היכא דלא אמר בעקביך א"כ הכא אמאי אינו יכול להפר דידה וליקיים דידיה דלחבריך תרי משמע דאמר לה ואני בתחלת נזירותיך דקיים לה לפי שעה עד דתיחול עליה נזירות ובתר הכי ליפר לה אלא ש"מ מדלא מצי מיפר לה דבכולא מילתא מיתפיס והלכך הוא ניהו דלא מצי מיפר דכי אמר לה ואני אכולא נזירותיך משמע דלגמרי קיים לה הא אשה. רש"י כ"י.
<h2>דף כג.</h2>
רש"י בד"ה מי שנתכוון וכו' ואכל בשר טלה גרסינן. בשר טלה כגון זו שהפר לה בעלה והיא לא ידעה ולא ידע ואשם ונשא עונו במי שנתכוון לאכול שומן ועלה בידו חלב הכתוב מדבר כגון דהוי' חתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן דסבר שהוא שומן והיה חלב. ה"ג איסי בן יהודה אומר והוא לא ידע ונסלח לו ול"ג קרא דלעיל דצריכי ג' קראי שבסמוך אמרינן דבשתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ונתכוון לאכול שומן ועלה בידו חלב הכתוב מדבר דהכי משמע והוא לא ידע איזו חתיכה של חלב אבל אחרים יודעים שמכירים חתיכה שלפניהם ועל דבר זה ידוו הדווים דאעפ"י שלא נתכוון לעבירה צריך סליחה דאיקבע איסורא. רש"י כ"י.
תוס' בד"ה איסי וכו' והוא לא ידע ונסלח לו ולאו קרא דלעיל הוא כגון וכו' כך בס"י.
<h2>דף כג:</h2>
שהטיל מדינים כבריחים וארמון בכל ס"י שהטיל בריחים בין ישראל לארמון.
מאן נשים שבאהל שרה רבקה וכו' נראה דרש"י ז"ל ל"ג לה לרבקה. ש"מ טובתו רעה היא ש"מ. בקס"י בשלמא התם דילמא מידכר ליה שם ע"ז דיליה אלא הכא הא קא מתהניא מבעילה דיליה הכא נמי רעה היא דא"ר יוחנן כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן אוה"ע שלא עמדו לא פסקה וכן ביבמות דף ק"ג ע"א, וע"ב].
<h2>דף כד:</h2>
מנא לה האמרת וכו' בקס"י אינו ובקצת כתו' והאמר מר מה וכו'.
<h2>דף כה.</h2>
רש"י בד"ה בוולדי קדשים ותמורת' הכתו' מדבר דאי בעולה ושלמים כבר מפורש בויקרא אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד וגו' אי מתשא ובאת יכול יעלם וכו' דהא איקיים ליה תשא ובאת. רש"י כ"י.
<h2>דף כו.</h2>
תוס' בד"ה הגה"ה איכא דאמרי וכו' בשלמא לפיר"ת ניחא וכו' פי' ר"ת הוא דפי' דלאפוקי מהאי תנא פי' דפליג האי תנא אמתני' וסבר דהיכא דדמי חטאת מעורבים לא אמרי' יפלו לנדבה.
<h2>דף כו:</h2>
רש"י בד"ה דמי עולה וכו' ואי קשיא והא דאמרי' לעיל לא נהנין ולא מועלין זהו כשהיו הולכים לים המלח אבל הכא אזלי לנדבה. רש"י כ"י. בא"ד אבל כי לא מת מועלין וכו' דאי בלא מת מיירי ברישא אמאי ילכו לים המלח והשאר ילכו וכו' וכן בסיפא אמאי יפלו לנדבה ולמה לא יקריבום הבעלים כדינם ואפשר משום דברישא חשבינן להו כמפורשים וחזרו ונתערבו דלית להו תקנה אלא שמחללם על בהמות וכו' ככתוב בתוס' וחטאת אע"ג דאמ' אלו וכו' לא הבדילם לגמרי וכן משמע מפירש"י לעיל בסמוך ובסיפא נמי לא חשבי' להו סתומין גמורים אלא משום דמי חטאת מעורבים בהן ובעולה יביא בדמיה עולה דדורון היא ועיין בפירש"י פי' א' ובתו' לעיל גבי ולאפוקי מהאי תנא דתניא וכו'.
רש"י בד"ה אלא הא דא"ר חסדא אין הקינין מתפרשות וכו' ואם לא פירשן בשעת שחיטה או בשעת לקיחה זה חטאת וזה עולה יכול לשנותן אמאי הא מעות גמירי לה דכסתומות דמו אבל עופות כמפורשין הוו א"כ להוו מתפרשות כל אימת דבעי אמאי קתני אין מתפרשות אלא בלקיחת בעלים או בעשיית כהן ש"מ דעופות כסתומות דמי וה"ה לנסכא ולבהמה. רש"י כ"י.
<h2>דף כז.</h2>
רש"י בד"ה א"ל עופות וסוורא ונסכא אמינא כסתומין דמו אבל בהמה לא אמינא דכסתומה דמיא דהתם גבי עופות ולקח ועשה אמר רחמנא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן אבל שלא בעשיית וכו' לא מתפרשות כלל דכסתומין דמיין אבל גבי בהמה ודאי מינכרא מילתא דכמפורשין דמיין דמי מצית וכו' הלכך גבי בהמה אמרי' דכמפורשין דמיא דודאי מינכרא מילתא דהך נקבה וכו' אבל עופות ונסכא וסוורא לעולם אימא לך דכסתומין הם. רש"י כ"י.
<h2>דף כח.</h2>
רש"י בד"ה נזרק עליה א' מן הדמים אינו יכול להפר משום דלית ליה ניוול כדכתיב ותירוש ינובב בתולות דלאלתר שריא למשתי יין וכיון דאינו יכול להפר צריכה לגלח תגלחת טהרה. רע"א אפי' נשחט עליה אינו יכול להפר כדמפ' בגמ' משום הפסד קדשים אבל בתגלחת טומאה אפי' נזרק עליה א' מן הדמים דצפרים יפר שהרי צריכה להיות מונה דטהרה ואסורה לשתות יין כבתחלה ולהכי יפר דיכול לומר אי אפשי באשה מנוולת. ר' יוסי אומר אף בתגלחת טהרה שנזרק עליה א' מן הדמים אעפ"י שמותרת ביין יפר שיכול לומר אי אפשי באשה מגולחת. רש"י כ"י.
מתני' ר"מ אומר וכו' נ"א ר' אומר או ר' יהודה או' ר' יוסי. תוס' בד"ה בד"א וכו' א"נ משום וכו' בס"י אינו.
<h2>דף כח:</h2>
וריב"ח אמר רשב"ל כדי וכו'. בס"י ורשב"ל אמר ריב"ח והיא גי' התוס' כדלקמן.
<h2>דף כט.</h2>
בשלמא לר' יוחנן וכו' בקס"י גר' וכן אמר ריב"ח כדי לחנכן במצות בשלמא וכו' ולעיל גר' אלא לריש לקיש וכו'.
קסבר כל חינוך דלא חשיב לא ניחא ליה נ"א דחליש ליה לא ניחא ליה.
<h2>דף כט:</h2>
ודילמא מיחייב עליה משום דמיתחזי וכו' נ"א ומליקה מי מיחייב עליה משום חולין בעזרה והתניא הנוחר והמעקר אינו חייב משום שוחט חולין בעזרה אלא משום דמיחזי וכו'.
רש"י בד"ה ורבי יוסי (ברבי) [בר"י] סבר וכו' תו לא חייל עליה נדריה דאב. מופלא כמו איש כי יפליא לר"י בר"י קאי דאיצטריך למכתב איש כי יפליא ולא כתיב כי יפליא לנדור א"נ איש כי ידור נדר נזיר ש"מ דהיינו מופלא הסמוך לאיש מדאורייתא. רש"י כ"י.
<h2>דף ל:</h2>
ור"י אמר זה הוא שמגלח וכו' נ"א בין כך ובין כך מגלח על נזירות אביו.
רש"י בד"ה הרי אלו וכו' ור"י אומר זהו שמגלח וכו' זהו שמגלח על נזירות אביו דבין כך ובין כך מגלח אנזירות אביו אלמ' ארישא דמתני' הוא דפליגי עליה דרבי יוסי רש"י כ"י. ובס"י אחר כתוב ר"מ ור"י אומרים זהו שמגלח נמי על נזירות אביו אלמא ארישא דמתני' הוא דפליגי עליה דרבי יוסי ולאו אסיפא מדלא קתני נמי ר"א ור"מ אומרים דאין זה מגלח ש"מ דלא פליגי אלא ארישא דמתני' הוא ואביו וכו'.
גמירין לה ופלגא הוי נ"א ופלגא האי ופלגא האי.
תוס' בד"ה בעי רבא גריס ר"ת והראשון רבה בכור ופשוט וכו' דאי חד אמורא לא היה לו לש"ס להפסיק באמצע הבעיות ולומר בעי רבא. תו' הרא"ש.
<h2>דף לא:</h2>
רש"י בד"ה אית דגרסי קס"ד כי מקדיש בעין יפה מקדיש כדמתרץ רב פפא דדעתו של אדם להקדיש המוטב שיש לו ואמרי ב"ש דשחור הוי הקדש אלמא שחור עדיף מלבן וקשיא לרב חסדא דאמר דאוכמתא בחוורא לקי הוי. ואלא מאי אמרת לרב חסדא דמקדיש בעין רעה מקדיש ולהכי אמרי ב"ש דשחור הוי הקדש דגריע טפי מלבן כדאמר ר"ח והא קתני דינר של זהב וכו' בש"א של זהב הקדש אלמא בעין יפה מקדיש והא קתני חבית של יין וכו' בש"א של יין הקדש והא שמן עדיף מיין אלמא בעין רעה מקדיש, הא ל"ק וכו' ומיתוקמא כולה מתני' בעין יפה מקדיש. ורישא קשיא לרב חסדא דאמר שחור הוי הקדש אלמא שחור עדיף מלבן, אמר לך רב חסדא כי אמרי וכו'. וכל לשונות אלו שמעתי מפי המורה.
<h2>דף לב.</h2>
רש"י בד"ה אי רבנן קשיא בין מרובה בין מועטת דבמתני' וכו' ולר' (אסי) [יוסי] ניחא מרובה דאיהו אמר במרובה דיו ל' יום דמה שעבר יעלה מן המנין וכן אמר מתני' אבל בנזירות מועטת ק"ל דאיהו אמר בנזירות מועטת כרבנן דימים שעברו אין עולין לו מן המנין ובמתני' אמ' עולין ומשני מתני' לר' יוסי מוקי לה למתני' במרובה להן עולין כוותיה דדיו ל' יום ורבנן מוקמי ומפרשי משעה שנזר ונשאל לחכם ואסרו מההיא שעתא מתחיל למנות נזירותו אבל ימים שעברו אין עולין לו מן המנין כדאמרי אינהו מדב"ש וכו'. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה א"ר ירמיה וכו' תמורת שלמים אבל אם הפריש וכו' כגון שהפריש בהמה ואמר רוצה אני לעשותה תמורת שלמים ולאחר הפרשה אמר תמורת עולה היינו טעות איגלאי מילתא למפרע דלאו הומר שפיר משום דלצורך שלמים הפרישם א"נ כגון שאותו הקדש דתמורה אתיא מכחו הוי הקדש בשעתו דודאי איגלאי מילתא דלא הומר שפיר וכו'. רש"י כ"י.
<h2>דף לב:</h2>
רש"י בד"ה שטפוה כמו שטף מים רבים דאמרו ליה והלא מעשה היה בנחום המדי שטעה וכשבא הדבר לפני חכמים שבאותו דור אמרו כל נזיר שנדר עד שלא חרב הבית נזיר אלמא אין פותחין בנולד. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה דכתיב וכו' אל תבטחו אל דברי הנביאים וכו' דברי האומר היכל ה' בינותינו ולא תבא עלינו רעה אלא היכל ה' היכל ה' המה העתידים ליחרב וזו רש"י כ"י. ובשיטה כתוב וי"מ היכל ה' היכל ה' דהיינו בית א' ובית ב' היכל ה' המה כלומר בשבועה המה עתידים ליחרב וכו'.
מי שלא נתקיימו דבריו וכו' לפירש"י ז"ל צ"ל דלא נתקיימו דבריו והוי מה שמוציא מפיו ולא מה שחושב בדעת שהוא אמת. ד"ת.
<h2>דף לג.</h2>
רש"י בד"ה אביי אמר וכו' אי הוי נמי נזיר דודאי סמכא דעתיה לקבולי עליה נזירות ולא מיבעיא כי לא נתקיימו דבריו כלל דלא הוי נזיר ואביי מוקי נמי להאי דתני והרתיע לאחוריו כגון דלא אמר א"נ לאו פלוני הוא. רש"י כ"י.
<h2>דף לד.</h2>
רש"י בד"ה ר"ט דהכי משמע ממתניתין ר"ט אומר אין אחר מהם נזיר הרתיע לאחוריו אינו נזיר ואסיפא נמי קאי ר"ט רש"י כ"י. ובס"י אחר כתוב אין א' מהם נזיר כיצד הרתיע וכו'.
רש"י בד"ה אינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית וה"ה נמי דמחייב על זג וחרצן אלא הא אתא לאשמועינן דאינו חייב אלא בכזית והאי דקתני ענבים לאפוקי מדר"א כדמפ' בגמ'.
<h2>דף לד:</h2>
רש"י בד"ה אלא לומר לך וכו' כל מילי אי לאו פרט' דבתר' הו"א נעשה כלל מוסיף על הפרט ואיתרבו להו כל מילי אפי' עלין ולולבין. רש"י כ"י.
מאי היא גורקי נ"א גוהרקי. ועד זג אמר רבינא וכו' בקס"י כך מחרצנים ועד זג ל"ל אמר רבינא לאתויי וכו' והיא גי' התו' בתחלת הדף שאחר זה ד"ה מחרצנים ועד זג וא"ת והא וכו'.
<h2>דף לה.</h2>
רש"י בד"ה סברי לה כר"א דדריש במיעט וריבה ולא איצטריך מיעוטא בתרא דבלא מיעוט בתרא ממעטי' ממיעוטא קמא שבשתא ומרבי' כל מילי וכו' וכ"ת א"כ לר"א חרצנים וזג ל"ל ולא אצטר' לפרט ר"א סבר כראב"ע דמוקי לחרצנים ועד זג עד שיאכל וכו' רש"י כ"י.
רש"י בד"ה ואימא כוליה להכי הוא דאתא למידן ביה פרט וכלל ופרט ותו לא למידרש ביה כלל ופרט כלומר פרטא בתר כללא ולעולם פרט וכלל ופרט.
וכל כלל בהמה לשמור חזר ופרט וכו' נ"א וכל בהמה כלל לשמור חזר ופרט וכו' גי' רש"י.
רבא אמר נפקא ליה וכו' בס"י ומי מצית אמרת בהדיא פרט וכלל (וכלל) [ופרט] אלא אמר רבא וכו'.
<h2>דף לה:</h2>
מכדי כלל ופרט וכלל כעין פרטא וכו' בס"י מכדי כלל ופרט כעין וכו'. ותו פרט וכלל ופרט כעין וכו' בס"י ותו פרט וכלל כעין הפרט פרט וכלל ופרט נמי כעין הפרט פרט בתראה וכו'.
רש"י בד"ה כלל ופרט כעין פרטא דיינינן ליה דלרבויי אתי וכיון דלרבויי אתי כללא בתרא מאי וכו' רש"י כ"י.
מכדי פרט וכלל נעשה וכו' נ"א מכדי פרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט ואיתרבי כל מילי ומיעט וריבה נמי ריבה הכל ואיתרבי כל מילי מאי איכא בין מיעט וריבה לכלל ופרט. איכא דאלו מיעט וריבה מרבה אפי' עלין ולולבין ומאן דדריש כלל ופרט לולבין אין עלין לא.
<h2>דף לו.</h2>
כמאן כר"א וכו' נ"א לר"א מאי איריא הא אפי' כל איסורין שבתורה היתר מצטרף לאיסור אלא לאפוקי וכו'.
תוס' בד"ה כמאן וכו' דנהי דרבנן דרשא אחרונה לא דרשי' וכו' בס"י כך דנהי דרבנן דרשא ראשונה לא דרשו מכל כר"א מ"מ דרשא הראשונה הפשוטה יותר וכו'.
תוס' בד"ה אי הכי וכו' לאיסור דהתם נמי וכו' גי' דהתם נמי כתיב כי כל אוכל מחמצת אה"נ. תו' הרא"ש.
איתיביה אביי המקפה וכו' נ"א המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה שנגע ט"י במקצתן פסל את הכל המקפה של תרומה וכו' ולכאורה היא גי' רש"י.
רש"י בד"ה מקפה של תרומה וכו' נ"א של חולין ולפי הגי' הכתובה בגי' או אפשר דוהשום והשמן שנותנין קאי אבבא שניה וצ"ע.
והוינן בה וכו' כתוב בגי' גמ' כ"י ז"ל והוינן בה מקום מגעו אמאי פסל הא בטלי להו תבלין ברובא ואמר רבב"ח וכו'.
<h2>דף לו:</h2>
לאו משום דהיתר וכו' נ"א ואי ס"ד היתר מצטרף לאיסור למ"ל עד דאיכא כזית א"ל שאני הכא כזית בכדי דאיכא וכו'.
<h2>דף לז.</h2>
מנ"ל יליף מבשר בחלב וכו' כל זה לא נמצא בס"י.
<h2>דף לז:</h2>
ורבנן צריכי דאי כתב רחמנא וכו' נ"א ורבנן תיפוק להו היתר מצטרף לאיסור מחטאת התם נמי ליתן טעם כעיקר הוא דאתא ואבע"א להיתר מצטרף לאיסור ומצרך צריכי וכו'.
<h2>דף לח.</h2>
רש"י בד"ה לר' יוחנן מרבה אוכלין דנזיר דהיתר מצטרף לאיסור וכ"ש רביעית דנפיש איסור ומידי אחריני אוכלין לא משום דתנא דמשנה ראשונה לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה דסבר בשתיה הוא דאינו חייב עד שישתה רביעית יין ובשתיה הוא דהיתר מצטרף לאיסור אבל באוכלין לא ובאוכלין הוא דמיחייב בכזית. רש"י כ"י.
<h2>דף לח:</h2>
רש"י בד"ה ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית משום דכל איסורי נזיר בכזית ומשנה ראשונה אינו חייב לעולם עד שישתה רביעית דסברי כל איסורי נזיר ברביעית ת"ק דרע"ק היינו תנא דמשנה ראשונה מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה מה שתיה ברביעית אף כל איסורי נזיר ברביעית מפי המורה. ואית דאמרי מתני' הכי משמע משנה ראשונה בשתיה אינו חייב עד שישתה רביעית יין אבל באכילה מודה מן הענבים כזית חייב וה"ג משנה ראשונה ת"ק לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה ככתוב ומ"ה ולל"ק ק"ל הא דר"א מרבה משקין דהיתר מצטרף לאיסור ולא אוכלין ובס"א כתוב הכי וכל מצטרף לאיסור וכל משרת אכולהו קאי. רש"י כ"י.
תוס' בד"ה (ואינו חייב) [ועל] וכו' שאם אכל ענבים וכו' גי' שאם אכל לחים ויבשים והתרו בו משום לחים לא יאכל ויבשים לא יאכל חייב שתים וכו' הרא"ש ז"ל.
<h2>דף לט.</h2>
רש"י בד"ה איבעיא להו וכו' מלתחת רבי וכו' ככתוב בדפוס מלתחת רבי כלפי עיקרו וראשו כדקאי קאי א"ד מלעיל רבי כלפי ראשו ועיקרו כדקאי קאי רש"י ס"י.
רש"י בד"ה למאי נ"מ וכו' כדי לכוף ראשו לעיקרו של שער עצמו דקי"ל מי שקבל עליו נזירות אותו שער בשעת קבלת נזירות הוי עיקר קדושת נזירות כדכתיב קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו שהוא מקדיש שער שבראשו והב"ע כגון דהוי בשעת קבלת נזירות כדי לכוף ראשו לעיקרו ובתר הכי בא שתים וג' אצבעות על כדי לכוף ראשו לעיקרו אי אמרת וכו'. ובד"ה לעולם וכו' איידי דקימטא וכו' דקימטא היא שכווץ הבלורית תחת ראשו כשהוא שוכב מחמת השכיבה ששוכב על הבלורית הוא דרפיא מלתחת. רש"י כ"י.
<h2>דף לט:</h2>
דברי ר' יאשיה ר' יוחנן אומר וכו' צ"ל ר' יונתן אומר.
<h2>דף מ.</h2>
רש"י בד"ה דהא כי כתיב תער גבי איסור הוא דכתיב ולא גבי תגלחת אחרונה ואם איתא לכתוב תער גבי תגלחת אחרונה דהא יתירה הוא וקשיא בין לר' בין לת"ק לעולם לתגלחת אחרונה קאתי והא דכתיב תער גבי איסורא לעבור עליו בב' לאוין משום תער ומשום מעבירין, ע"א הכתיב תער לא יעבור על ראשו משמע בין תער בין שאר מעבירין שלא יעבור ואיכא למימר דהכי משמע עד מלאת הוא דאסור בין תער בין בשאר מעבירין הא לאחר מלאת שרי אפי' בשאר מעבירין וקשיא לר' לעולם אימא לך דלאחר מלאת שאר מעבירין לא והא דכתיב לא יעבור להכי הוא דאתא לעבור על התער בתוך ימי מלאת בב' לאוין משום תער ומשום מעבירין ולעולם אימא לך לאחר מלאת לא תהיה תגלחת [אלא] בתער. רש"י כ"י.
ספסף כל שהוא אינו סותר וכו' בקס"י גרסינן כל שהוא חייב ואינו וכו' וכגיר' התוס'.
<h2>דף מ:</h2>
רש"י בד"ה תאמר במצורע וכו' ואם דל הוא אמר ליה וכו' ברייתא אליבא דרבנן דפשיטא להו דמצורע בתער דילפי' מהשחתת זקן כדלקמן מתני' ר' אליעזר דס"ל דהשחתת זקן בכל המעבירין אסור והלכך לא יליף מצורע מניה. רש"י כ"י.
<h2>דף מא:</h2>
רש"י בד"ה ור' אליעזר וכו' כמ"ד להכי איצט' ראשו למילף מצורע מנזיר ולא למידחי לאו דהקפת כל הראש אתי מכלל דסבר ר' אליעזר הקפת כל הראש לא שמה הקפה בשלמא לרבנן דאמרי בפאת זקן אינו חייב עד שילקטנו בתער דתער לחודיה הוא דאסור בפאת זקן וגבי מצורע שרי דכל אותו איסור שאסר בפאת זקן מותר במצורע ודאי ש"מ דאתי עשה ודחי ל"ת מעליא אלא לר"א דאמ' גבי פאת זקן אפי' לקטו במלקט ורהיטני חייב אבל גבי מצורע תער אין מידי אחרינא לא השתא עשה דמצורע לא דחי ל"ת מעליא. רש"י כ"י.
<h2>דף מב.</h2>
רש"י בד"ה עד דאיכא וכו' בכולו דאורייתא וק"ל ולילף מניה דהו"ל מצורע ונזיר ב' כתובים הבאים כא' ומצרך צריכי וכו'. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה הא ביום הז' וכו' הוא דכתיב וכו' וכי קתני או ששיירו ב' שערות לא עשו כלום בנזיר טהור הוא ודרב אחא בריה דרב איקא קאמ' זאת אומרת מדתני או ששיירו וכו' דהיינו נזיר טהור ומייתי מן ביום הז' יגלחנו דהוי נזיר טמא אכתי בנזיר טהור לא גלי רחמנא והאי דכתיב וגלח את שער ראשו לא משמע כולו. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה מה נזיר טמא וכו' רובו ככולו וכו' וגבי איסור גילוח דנזיר נמי רובו ככולו כדאמ' לעיל אינו סותר אלא ברוב ראשו כי גילח רוב ראשו מיהא סותר. אית דגרסי הכא נמי כי גילח ב' שערות לא עשה כלום דלא סתר אלא ברוב ראשו אלמא רובו ככולו ולהאי ליש' ק"ל מאי זאת אומרת דמשמע דזאת אשיירו ב' שערות לא עשו כלום קאי דהיינו תגלחת אחרונה. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה גילח וכו' פשיטא וכו' פשיטא דכי חזר וגילח דהוי גילוח מעליא דהו"ל כי גילח כל שערה ושערה עצמה דגילוח מעליא ואע"ג דנשרה אחת לבסוף ולא גילחה אפי"ה לא איכפת לן דהא לא שייר ב' שערות בלא גילוח. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה א"ל גילוח אין כאן דלא חשיב ולא שער אין כאן כלומר לא מעכב א"כ הוי גילוח חשוב ה"ק אעפ"י ששער אין כאן מצות גילוח אין כאן דלא חשיב גילוח שער יחידי. רש"י כ"י.
<h2>דף מב:</h2>
רש"י בד"ה מקרא מלא וכו' להם במותם דמשמע בין בנגיעה בין בביאה להזהירו וכו' בעוד שהוא נוגע וכו' מקרא מלא דבר הכתוב לנפש לא יטמא בעמיו וכ"ג בכלל ומשמע כל טומאת מת בין שנגע בין שנכנס באהל המת דחייב כשהוא אומר בכ"ג ועל כל נפשות מת לא יבא להזהיר וכו' שאם נגע במת וחזר ונכנס באהל המת שחייב שתים אבל טומאה וטומאה לא שאם נגע במת וחזר ונגע במת לא מחייב אלא חדא. ובד"ה א"ל רב יוסף ותיקשי לך מתני' דתנן אמרו לו אל תטמא והוא מטמא חייב על כל אחת ואחת ואמאי והא(י) מיטמא וקאי אלא קשיין אהדדי ולא לדידי כאן בחיבורי' כאן שלא בחיבורי' הא דתניא יצא זה שמחולל וכו' והא דא"ר הונא היה בבית הקברות הואיל ואינו נוגע ממש במת כי הושיטו לו מת ונגע בו הו"ל כשלא בחיבורי' הלכך חייב שתים. רש"י כ"י. ובס"א כתוב והאי דקאמר רב הונא נזיר שהיה בבית הקברות כגון שיצא חוץ לבה"ק וקבל מתו שהושיטו לו דלא הוי טומאה בחיבורי' והאי דנקט בבה"ק שנטמא קודם לכן ע"כ וטומאה בחיבורי' דאורייתא דמשמע דא"ר יוסף דבכל מקום כל שם טומאה בחיבורי' כחדא טומאה דמיא וקאמ' רב יצחק בר יוסף לא אמרי' טומאה בחיבורי' דהנוגע באותו אדם שבידו טמא דכנוגע בטומאת מת דמי והוי אב הטומאה ולא אמרו דבר זה אלא בטומאת קדשים דנזיר ועושה פסח אבל לחולין שנעשו על טהרת הקדש ל"ק כאן בחיבורין אדם באדם כאן בחיבורין אדם במת דא"ר יצחק בר יוסף לא אמרו טומאה בחיבורין אלא בתרומה וקדשים בלבד דלאו הויא נגיעה אלא אדם באדם דהו"ל כטמא מת עצמו והוי אב הטומאה אבל לשאר חולין שנעשו על טהרת הקדש לא הוי אב הטומאה דהוי טומאת לאו דאורייתא אלא רבנן גזרו כי נגע בטמא מת דלא ליתי למגע בטמא מת עצמו והא דא"ר יוסף בחיבורין דאורייתא דכחדא טומאה דמיא כאן בחיבורי אדם במת כגון שנגע באדם המחובר למת שאותו אדם נוגע למת דכטמא מת ממש הוי והוי אב הטומאה לכל דבר מדאורייתא אפי' לחולין שנעשו על טהרת הקדש ולחולין גרידי אע"ג דלא נגע במת ממש. ולרבא דאמ' רב הונא להזהיר על הטומאה ולהזהיר על הביאה אבל טומאה וטומאה לא מאי שנא טומאה וטומאה. רש"י כ"י.
<h2>דף מג.</h2>
רש"י בד"ה משום טומאה וכו' הב"ע דצירף גופו וכו' אבל צירף גופו שהכניס ידו וגופו תחלה ולא הושיט ידו תחלה דנגיעה וביאה כי הדדי אתיין וחייב כלומר צירף ידו לגופו ונכנס ביאה אחת ואיידי דקאמר צירף בגופו קאמ' צירף בידו. רש"י כ"י.
תוס' בד"ה א"ר יוחנן וכו' אבל מטמא וכו' גי' תימ' ל"ל קרא פשיטא דאפי' לנגעם וזיבתם דלאו דייבי ואינו מוזהר על טומאת מת. תו' הרא"ש ז"ל.
תוס' בד"ה מהכא משמע וכו' לשון ר"י וכו' גי' כגון דעייל כשהוא גוסס וכו' וה"ה דהו"מ לשנויי כגון שהיה הנזיר יושב בבית והכניסו כזית מת לשם. תו' הרא"ש ז"ל.
<h2>דף מג:</h2>
רש"י בד"ה ה"ג מאי וכו' על עצם כשעורה לאו דמחסר פורתא כלומר וכו' וכן בקס"י בגמ'.
רש"י בד"ה לא ר' יהודה והא דתני מחזר על עצם כשעורה ר"י היא ולא רבנן דתניא ר"י אומר לה מיטמא ואינו מיטמא באיבריה לא באבר מן החי ולא לאבר מן המת הימנה ומפ' לקמן שאינו מטמא על אבר מן החי מן אביו אבל מטמא לאבר מן המת של אביו והיינו דתני מחזר הוא על עצם כשעורה ואינו מטמא לאותו אבר כלל אבל אם אינו מחוסר הוי מיטמא לאבר מן המת של אביו. ואית דגרסי מיתיבי לא יטמא ואינו מטמא לאיבריה לא לאבר מן החי ממנה וה"ה לשאר קרובים ולפי שאינו מיטמא לאבר מן החי של אביו ולא לאבר מן המת של אביו לכך מחזר הוא על עצם כשעורה מאי מחזר לאו דאי מחוסר עצם כשעורה מאביו או מאחותו או משאר קרובים דאינו מיטמא לו וכ"ש כי נקטע ראשו דאינו מיטמא לו וקשיא לרב המנונא דפליג עליה דרב חסדא הוא דא"ר המנונא בר' יהודה וקתני רב כהנא ק' וקשיא לר"ח אמר לך ר"ח הא מני ר"י היא וכי אמר ר"י אבל מיטמא לאבר מן החי או מן המת של אביו כגון דהוי שדרה וגלגלת ורוב בנינו ורוב מנינו והתני רב כהנא בראב"י לה מיטמא ואינו מיטמא לאבריה אפי' לאבר מן המת ממנה כגון דלא הוי לה לא רוב מנינא ולא רוב בנינא פרט נמי לכזית וכו'. מה אחותו מיוחדת אית דגרסי שגופו תלוי בה ליטמא לה ולהתעסק בה ולא מפי המורה. ליש' אחרינא שגופה תלוי בה בשדרה או בגלגלת ומיטמא לשדרה או לגלגלת ולרוב בנינו ולרוב מנינו לאתויי קרובים דמטמא לאבר מן המת דקרובים כגון דאביו ואמו ובנו ובתו ואחיו ובלבד שיהא שדרה או גלגלת או רוב בנינו או רוב מנינו. וקשיא לר"ח מהא מני ר"י היא דכל הני תלת מתני' ר"י היא ורישא משמע הכי לה יטמא ואינו מיטמא לאבריה לא לאבר מן המת ממנה בזמן דלא הוי לה שדרה ולא גלגלת ולא רוב וכו' אבל מחזר הוא על עצם כשעורה שלא יהא שדרה וגלגלת ורוב א' חסר עצם כשעורה דאי מחסר מינייהו הוי עצם כשעורה אינו מיטמא להן ומציעתא הכי משמע ר"י אומר לה מיטמא ולא לאבריה לאבר מן החי כלל. ולא לאבר מן המת ממנה כגון דלא הוי שדרה וכו' שאינו מיטמא לאבר מן החי של אביו כלל אבל מיטמא לאבר מן המת של אביו כי הוי שדרה וכו' וסיפא כמשמעה וכולהו אליבא דר"י ור"ח דאמר כר' יהושע בן אלישע. כראב"י אותו רב כהנא שהיה מתלמידי ראב"י. רש"י כ"י.
<h2>דף מד:</h2>
דיתבין וקאמרי ובא לפני וכו' בס"י כך וקאמרי הא דתניא ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד לשער ניקנור כיצד הוא בא אא"כ טבל מבע"י ועשה הערב שמש הערב שמש טבל מבע"י אין וכו'.
<h2>דף מה.</h2>
רש"י בד"ה לא עייל וכו' לאביי לעולם ט"י וכו' אלא אמר אביי לעולם ט"י דזב כזב דמי ודקאמר אלא מעתה גבי נזיר וכו' ודאי נזיר לאו משום טבילה והערב שמש צריך למשבק דלא עייל אע"ג דכל שאר טמא מת עייל אלא היינו טעמא דנזיר טמא מת לא מצי עייל משום דצריך להביא כפרה ומחוסר כפרה לא עייל אלא לצורך הבאת קרבנותיו והה"נ משום האי טעמא לא מצי ט"י דזב עייל משום דמחוסר כפורים לא עייל בעזרה ולפנים משער ניקנור עד דמייתי כפרה דאי ס"ד דבמחנה לויה דהיינו שער ניקנור אמאי קרי ליה אהל מועד. ס"י.
<h2>דף מה:</h2>
מתני' היה נוטל שער וכו' ונוטל שער ראשו ומשלח תחת דוד של מים ואם שילח תחת דוד של אשם יצא בנזיר מי איכא אמר רבא ה"ק ואם וכו' גר' ואח"כ נוטל את הרוטב ונותן וכו' ואם שילח תחת דוד של חטאת יצא מנה"מ אמר רבא וכו' זו היא גי' התו'.
תוס' בד"ה גי' ואח"ך נוטל את הרוטב סיומא דברייתא הוא מנלן אמר קרא וכו' הרא"ש ז"ל בפי'.
רש"י בד"ה מ"ט דכתיב זבח לרבות חטאת ואשם וה"פ ואחר שגילחו נוטל מן הרוטב שהשלמים מתבשלים בו ונוטל על שער התגלחת ממנו ומשלחו תחת הדוד של שלמים ואם שילח תחת הדוד של חטאת ושל אשם יצא אשם בנזיר טהור מי איכא בשלמא חטאת איכא אלא אשם מי איכא. אמר רבא אמר קרא אשר תחת זבח השלמים לומר לך מן הזבח עצמו יהא תחתיו ואם שילח תחת הדוד של חטאת ושל אשם יצא מ"ט דכתיב זבח לרבות חטאת ואשם שהטהור וכו' כלומר חטאת לטהור ואשם לנזיר טמא. רש"י כ"י.
<h2>דף מו:</h2>
בין שאין לו כפים ואלא הא דתניא וכו' בקס"י מני אי רבנן תגלחת לא מעכבא תנופה מיבעיא אלא לאו ר' אליעזר.
תוס' בד"ה מהו דתימא וכו' אלא לאו רבנן וכו' גי' אלא לאו רבנן וש"מ דבתנופה מודו דמעכבת ואע"ג דאמרי רבנן אחר מעשה יחידי בא' מן הדמים קאמ' כתקנו דהיינו זריקה ותנופה אבל תנופה ודאי מעכבת. תו' הרא"ש ז"ל.
רש"י בד"ה אמר רבא וכו' דתגלחת שער מעכבא וכו'. וז"ל רש"י כ"י אלמא הא דתניא בין שאין לו שער הכי משמע בין שיש לו בין שאין לו צריך להעביר תער על ראשו ומי שאין לו נמי תגלחת מעכבת והא דתניא נמי בין שאין לו כפים הכי משמע ובין שאין לו כפים צריך תנופה דתנופה מעכבת כדרבא א"ר אבינא וכו' דאין לו תקנה והכי משמע בש"א א"צ לזה להעביר תער על ראשו דאעפ"י שהעביר לא עשה כלום ואסור לשתות יין עכ"ל.
<h2>דף מז.</h2>
תוס' בד"ה ה"ג משוח ומרובה בגדי' היאך תמצא' ביחד י"ל כגון שנגנז שמן המשחה ואירע קרי לכהן משוח שהיה משוח בשמן המשחה ומינו מרובה בגדים במקומו לעבוד ביה"כ וא"ת מתי מיירי אי לאחר יה"כ וי"ל דמיירי ביה"כ וא"ת והלא מת מצוה אינו דוחה י"ט כ"ש שבת ויה"כ וי"ל דאיירי לטלטלו מחמה לצל. אכן ק' דמ"מ הו"ל משוח חוזר לעבודה וזה אינו עובר יותר וי"ל דמיירי כגון שגילח המשוח ומינו זה כמה שנים תחתיו שאפי' אם חוזר המשוח שוב אינו חוזר לעבודתו כ"כ בגי' התו'.
<h2>דף מז:</h2>
רש"י בד"ה או דילמא סגן עדיף דראוי לעבודה כלומר דהוקבע לעבודה לאפוקי משוח מלחמה דהוקבע לצורך מלחמה ולא לצורך עבודה. רש"י כ"י.
<h2>דף מח.</h2>
רש"י בד"ה אבל מיטמא לנגעים וזיבתם של קרובים וה"ה של רחוקים. רש"י כ"י.
<h2>דף מח:</h2>
רש"י בד"ה ולאחותו וכו' אחותו למ"ל בין לרי"ש בין לרע"ק דכיון דתרי לאוין מבטלי מת מצוה ה"נ תרי מצות דמילה ופסח. ס"י.
<h2>דף מט.</h2>
רש"י בד"ה ולרע"ק וכו' ככתוב וז"ל רש"י כ"י ולרע"ק וכו' נפק"ל מלאחיו דבמותם אינו מיטמא אבל מיטמא לנגעם וזיבתם ע"א מדקאמר לאחיו שאם היה כ"ג הוא אינו מיטמא אבל מיטמא למת מצוה דכ"ג והוא נזיר אלא נפקא מאביו אלא מאחיו ומדקאמ' נפש אלו הרחוקים מת אלו הקרובים דליכתוב קרובי' בהדיא ולא בעי רחוקים אלא להכי איצט' למכתב רחוקים וקרובים דש"מ דלקרובים אינו מטמא אבל מיטמא למ"מ ומלאחיו נפקא שאם כ"ג ונזיר שמיטמא א"כ לאביו ולאמו לא צריכא וכו' מפי המורה וה"ה דנפק"ל מלאחיו דל"ש כ"ג ונזיר ול"ש נזיר לחודיה ומיטמא למת מצוה משום דמה לי חד לאו מ"ל תרי לאוין מעתה לאביו ולאמו למ"ל צריכי וכו' עכ"ל.
<h2>דף מט:</h2>
לאפוקי רביעית דם וכו' נ"א לאיתויי רביעית דם שמטמא באהל וכו'.
<h2>דף נ.</h2>
תוס' בד"ה רבא אמר וכו' לכך יש לגרוס או לרוב בניינו או לרוב מניינו דלא תניא במתני' וכו' לכך נראה לגרוס טפי ארוב בנין וכו'. תו' הרא"ש ז"ל.
<h2>דף נ:</h2>
רש"י בד"ה סולדות לאחריה וכו' וז"ל רש"י כ"י כלומר עבה היא ואית בה רירי ומסרך סריך לאחריה דכי פסק הניצוק חוזר עכ"ל.
רש"י בד"ה דבהדי דמרתח ליה וכו' וז"ל רש"י כ"י דבהדי כי מרתח ליה סליק עמוד דחלב לפומיה דמנא כלומר שלא הטה המחבת לכאן ולכאן אלא הושיבה ע"ג האור במקום א' והתיכו לחלב שהיה מכונס אפומא דמנא בפי המחבת ולא הוריקו מכלי אל כלי דלא הוי ניצוק כלל אלא קרוש במקום א' דליתיה לזית חלב בהדי הדדי הלכך טמא עכ"ל ז"ל.
רש"י בד"ה מלא חפניו וכו' דילמ' למטה וכו' וז"ל רש"י כ"י דילמא ולמעלה כלפי פסת ידו דה"ל פסת ידו של אדם שמשלשל ידו למטה הוי פס ידו למעלה ואצבעותיו למטה עכ"ל ז"ל.
<h2>דף נב:</h2>
רש"י בד"ה משני שוקים וכו' ככתוב וז"ל רש"י כ"י אבל בשני שוקים וירך אחת או ב' ירכות ושוק א' מודו ב"ה דאע"ג דלא הוי רוב המנין כיון דהוי רוב בנין מגובה דמטמא באהל ולא פליגי והיינו דאמר יכולני לעשות דברי ב"ש וב"ה אחד ול"פ עכ"ל ז"ל.
<h2>דף נג.</h2>
רש"י בד"ה והא רבא וכו' ככתוב לעיל האי דסבר רבא בשדרה וגלגלת אעפ"י שאין בהן רובע עצמות נזיר מגלח עליה לבתר דשמע רע"ק דאמ' בששה דברים וכו' השדרה והגלגלת שנחלקו דמשמ' אעפ"י שאין בהן רובע עצמות אלמא סבר רע"ק דשדרה וגלגלת שנשברו אעפ"י שאין בהן רובע עצמות מגלח עליו. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה לא [ל]כל כלומר לא לכלן אינו טמא באהל אלא לנזיר לא לעושה פסח ולא לתרומה וקדשים וכו' בבעמוד וכו'. א"ע מקצתן היו אומרי' חצי קב עצמו' וחצי לוג דם לכל בין לטומאה בין לתגלחת כלומ' דמטמא באהל ונזיר מגלח עליו רובע עצמות ורביעית דם לא לכל כלומר לטומאה ולא לתגלחת דמטמא באהל אבל אין נזיר מגלח עליו ומקצתן וכו' ואפי' רובע וכו' לטומאה ולתגלחת רובע עצמו' וכו' לתרומה וקדשים מטמא באהל אבל לא לנזיר ועושה פסח לטומאה ולא לתגלחת דהוי הכרעה ג' דקאמר לגבי נזיר רובע עצמו' ורביעית דם לכל טהור בין לטומאה בין לתגלחת. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה ואע"ג דהדר וכו' וצריכא לפרושי וכו' ואיכא דאמרי סיפא הא קמ"ל דעצם כשעורה על מגעו וכו'. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה אבן סככות וכו' ככתוב וז"ל רש"י כ"י אבן הסככות אבנים פרועות היוצאים מן הגדר אילן המיסך על הארץ ואע"ג דתני להו בסיפא תני והדר מפרש וא"ד סיפא הא קמ"ל דסככות ופרועות אית להו טומאה דאי מריש' ה"א אפי' טומאה לית להו קמ"ל סיפא דתני אבל הסככות והפרועות וכו' דמזה בג' וכו' מכלל דאית להו טומאה ולא מפי המורה. וא"ד אבן הסככות אבן של זכוכית דזכוכי' אינה מאהלת ולא מ"ה. רש"י כ"י.
<h2>דף נג:</h2>
תוס' בד"ה אין עליהם בשר וכו' במגעו ובמשאו לא יגלח וכו' לא יגלח אעפ"י שהוא מטמא במגעו וכו'. תו' הרא"ש ז"ל.
רש"י בד"ה אין הנזיר וכו' כראוי שהנזיר מגלח על אהילן וז"ל רש"י כ"י דנזיר מגלח עליהן וכגון על מגעו ועל משאו ואע"ג דלית ביה עצם כשעורה ומשכחת לה בנפל דמאהיל הוא דאימיעוט מריש' ולא ממגע ומשא. רש"י כ"י.
ור' יוחנן אמר וכו' נ"א ור' יוחנן אמר לך הא קתני ברישא על אבר ור"ל אמר לך כל היכא דמשמע מכללא לא מתני בסיפא והא חצי קב וכו'.
זה רובע עצמות דמטמא באהל או בקבר וכו' כצ"ל.
<h2>דף נד.</h2>
אר"י תניא וכו' נ"א תניא אר"י וכו'. אבר הנחלל מן החי ואין בו להעלות ארוכה וכו' ובקס"י יש ואין בו להעלות ארוכה ובקבר אמר ר"ל וכו'.
וימי ספרו וימי גומרו של מצורע על אלו וכו' ואינו סותר את (הקדש) [הקודם] וכו' הרא"ש ז"ל גורס נמי ואין עולין בהמתחיל.
<h2>דף נד:</h2>
רש"י בד"ה וספרו של מצורע וכו' מחוץ למחנה מושבו וכו' וז"ל רש"י כ"י כלומר דאם נזר נזירות מרובה ק' יום ונצטרע תוך ימי נזירותו עד ח' ונחלט ונרפא מהצרעת שתגלחת ראשונה דסוף ימי גמרו דמצורע דכתי' וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ותגלחת שניה של סוף ימי ספרו של מצורע שכתוב בו והיה ביום הז' יגלח את כל שערו שאין סותרות הקודמי' (לא אחר) [לאחר] תגלחיות דמצורע משלים לנזירותו. רש"י כ"י. בא"ד אין נזיר מגלח על טומאה ודפעם שלישית וכו' בדפוס ראשון כך בפעם שלישית וכו'.
<h2>דף נה.</h2>
אלא דכ"ע משום אויר וכו' נ"א ואבע"א כ"ע משום אויר וכו'. ואבע"א הכא שמא וכו' נ"א ואבע"א דכ"ע משום גושא והכא גזרה שמא וכו'.
רש"י בד"ה ואבע"א וכו' אע"ג דאורחיה דמטלטלה והאי דתנא בשדה טהור בקרון טמא ודאי סבר משום גושא ומלתא דלא שכיח לא גזרו בה טומאה אא"כ הוציא ראשו ורובו ובמלתא דשכיח כגון בקרון ובספינה מודה ר"י בר"י דגזרי' שמא יוציא ראשו ורובו ואית דאמרי להאי גיסא לא דכ"ע סברי משום גושא ור"י בר"י סבר אהל זרוק שמיה אהל. והתניא דמסייע ר"י בר"י אומר תיבה היא מלאה וזרקה וכו' טעמא דזרקה דסלקה מתורת אהל והעמידה בתורת כלי אבל היכא דלא זרקה שמיה אהל אלמא סבר אהל זרוק שמיה אהל כדתני אם היתה מונחת טהורה וכו'. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה אלא בנזירות וכו' שקבל עליו נזירות ל' יום וכו' הא דתני מתחיל ומונה מיד להשלים נזירותו אבל ימי טומאה דסככו' ופרעו' וימי חלוטו אין עולין לו מן המנין לא שנו דאין עולין לו אלא בנזירות מועטת כגון שנצטרע ביום שקבל עליו נזירו' ונחלט ואח"כ גילח תגלחיו' של צרעת אח"כ מונה ל' יום לנזירותו דאין ימי חלוטו עולין לו מן המנין דבעי' דיהא ליה גידול שער.
רש"י בד"ה אבל בנזירו' מרובה וכו' וז"ל רש"י כ"י דנזירו' טהרה לבסוף אבל בנזירו' מרובה כגון שקבל עליו נזירות ק' יום ונצטרע תוך נזירותו ונחלט לגלח תגלחיו' דצרעת עד ע' מסלק נמי סלקי ליה דימי חלוטו עולין לו לימי נזירותו דא"צ להתחיל ולמנות אלא ל' יום דנזירות טהרה דימי חלוטו עולין לו למנין ק' יום. רש"י כ"י.
<h2>דף נה:</h2>
רש"י בד"ה אלא לאו וכו' ימי חלוטו מיהא אין עולין לו וכו' וז"ל רש"י כ"י והוא מפרק לה היכי דמי נזירות מרובה דאין עולין לו כגון נזירות בת נ' יום דיתיב כ' בנזירות טהרה ואתילידא ביה צרעת בכ"א דמגלח תגלחת דצרעת והדר יתיב ל' יום דנזיר דיהא ליה גידול שער לבסוף דאי אמרת ימי חלוטו עולין לו מן המנין לא יהא לו גידול שער לבסוף אבל היכא דנזר ק' יום ומנה וכו' ואתילידא ביה צרעת אימא לך דימי חלוטו עולין לו מן המנין דהא אית ליה גידול שער לבסוף. רש"י כ"י.
רש"י בד"ה מתיב וכו' או ספק הוא לו וכו' וז"ל רש"י כ"י ונצטרע והחליט בספק ביום א' דנזירותו ונתרפא מהצרעת אוכל וכו' עכ"ל.
תוס' בד"ה כיצד וכו' והשתא מיהא וכו' גי' כיצד מונה ז' ומזה ג' וז' וטובל ונטהר מטומאת מת ואם נרפא מצרעתו ובא לו לגלח בדין וכו' ז"ל שיטה וכו' הרא"ש ז"ל.
<h2>דף נו:</h2>
וקתני שאין עולין לו מן המנין וכו' נ"א וקתני שאין מבטל בה את הקודמים אלמא וכו'.
ר' יהושע בן פתר וכו' נ"א בן פתיא ונ"א ר' יהודה בן בתירה וכו'. בר' יהושע בר ממל אמ' לי הן אמרתי לו כך א"ל ר"י בר ממל וכו' כצ"ל.
רש"י בד"ה ואמ' ש"מ וכו' ר"י בר ממל בהדייהו דמתני' הכי משמ' א"ר אליעזר כך אמרו לו משום ר' יהושע מכלל הוא לא שמע מניה אלא ר"י בר ממל אמרה לו משום ר' יהושע בר חנניה.
<h2>דף נז:</h2>
והא קעביד הקפה וכו' בס"י והא קעביד השחתה והקפה.
א"ר הונא המקיף את הקטן וכו' בס"י איתמ' המקיף את הקטן רב הונא אמר חייב ורב אדא בר אהבה אמר פטור א"ל וכו' בנך דילך דנפקין כדגריע רישיה מאן מקיף וכו'.
תוס' בד"ה ורב אדא בר אהבה סבר וכו' אלמ' דאשה מותרת להקיף וכו'. גי' אלמא אשה מותרת להקיף את הקטן מדנקט אשה ולא איש משמ' דאיש המקיף הקטן חייב כרב הונא. תו' הרא"ש ז"ל.
ואיתקש ניקף למקיף וכו' בס"י ואיתקש מקיף לניקף.
<h2>דף נח.</h2>
רש"י בד"ה ולמאן דמוקים וכו' נפק"ל מגדילים וכו' ועוד ליכא למימ' דקאמרת דלכ"ע הקפת כל הראש שמה הקפה והא נזיר מצורע כי מגלח כל הראש ממילא ש"מ דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת דהקפה וה"ה בעלמא דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא ליכא למימ' משום כיון דמפיק לה להאי ראשו דמצורע למדחי עשה ול"ת דנזיר ולא למדחי לאו דהקפה איכא למימ' דמוקי ליה כגון שמשייר צדעיו אילך ואילך דלא קעביד הקפה ואוקים ליה לאו דהקפה דהא לא גלח פאת הראש כדשמעי' מעיקר' דאמרי' לפי שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם יכול אף מצורע כן דיגלח כל שער ראשו ויניח פאת הראש ואוקים ליה וגלח את כל שערו משמ' אפי' כי משייר פאת הראש לכך איצט' למילף מגדילים ועוד איכא לתרוצי ולמימר האי דמוקים ליה לקרא דכתי' במצורע ראשו דמוקים ליה בנזיר למדחי עשה ול"ת דנזיר ולא מוקים ליה למדחי ללאו דהקפה דלא תקיפו כל היכא דגמירי מיניה דבעלמ' נמי אתי עשה ודחי ל"ת גרידא ש"מ דסבר דמהא ל"ת גרידא לא גמרי' משום דאיכא למפ' כדפרכי' פ"ק דיבמות מה ללאו דהקפה שאינו שוה בכל הלכך מוקי לה למדחי עשה ול"ת דנזיר ולא ללאו דהקפה א"כ האי דקיי"ל דעשה דחי ללאו גרידא מנ"ל יליף מגדילים וליכא למפ' ולא מידי כדתרצי' בפ"ק דיבמות מדהו"ל למכתב ציצית תעשה לך גדילים תעשה ש"מ לאפנויי וכל הני תירוצי לא שמעתי מפי המורה. רש"י כ"י.
<h2>דף נח:</h2>
זקנו מבעי ליה לכדתניא וכו' בכל ס"י הכי מיבעי ליה לכדתניא ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף במספרים.
רש"י בד"ה מיבעי ליה וכו' וכדתניא זקנם וכו' וז"ל רש"י כ"י לכדתניא ופאת זקנם לא יגלחו וכו' הוי אומר זה תער ודריש ליה הכי זקנו לפי שנאמ' ופאת זקנם לא יגלחו ומוקמי' ליה דבתער לא יגלחו יכול אף במצורע כן ת"ל זקנו דתער דאסיר גבי הקפת פאת זקן וכו' מכאן לתגלחת מצורע שהוא בתער אבל מנזיר לא מצי יליף לתגלחת מצורע שהוא בתער ובמידי אחרינא לא דאי מראשו ה"א לפי שנאמר בנזיר תער לא יעבור על ראשו אפי' שאר מעבירים וכו' יכול אף במצורע כן ת"ל ראשו א"כ ש"מ דבמצורע בין בתער בין בשאר מעבירי' שרי הלכך אצט' זקנו דבמצורע בתער אין במידי אחרינא לא עכ"ל.
תוס' בד"ה מיבעי ליה לכדתניא וכו' דבעי' תער במצורע כדקאמרי' וכו' גי' ועוד דלעיל פ"ה למאן דיליף דמוקי ראשו ללאו גרידא לאו ועשה מנ"ל וע"ק וכו'. תו' הרא"ש ז"ל.
רש"י בד"ה לעולם וכו' שכן ישנו בשאלה וכו' וז"ל רש"י כ"י וליכא למימ' דליכתו' נמי זקנו לעשה ול"ת דנזיר משום דנזיר מכהן לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל ואיצט' ראשו דאתי עשה ודחי ל"ת דהקפה ודחי נמי ל"ת ועשה דנזיר ואיצט' נמי למכתב זקנו ולמידחי עשה ול"ת דכהן עכ"ל.
מיתיבי וכו' הא בתער הא במספרים וכו' בקס"י כי קאמ' רב בשאר כל אבריו אבל בית השחי ובית הערוה לא ושאר אברים מי שרי והתניא העברת שער אינה מד"ת אלא מד"ס אלא כי קאמר רב במספריים והא רב נמי וכו'.
<h2>דף נט.</h2>
מאי ת"ל אם ללמד שלא ילבש וכו' א"ד בעא מיניה וכו' נ"א א"ד אמר ליה אסור וכו'.
רש"י בד"ה שלא יתקן וכו' של אשה בנזיר מותר להעביר בית השחי ובית הערוה במספרים דסבר תער לא יעבור על ראשו כתי' בין בתער בין בשאר מעבירי' אבל בשאר גופו הרי הוא ככל אדם.
<h2>דף סא.</h2>
רש"י בד"ה חומר בנשים וכו' ככתוב. וז"ל רש"י כ"י שכופה את עבדו שלא ידור בנזיר ואם נדר בנזיר כופהו לשתות יין ואינו כופה את אשתו שלא תדור בנזיר שאין מיפר נדרים העתידים להיות כדאמ' לעיל בפ' הריני נזיר האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן ועד יום שאבא וכו' יהיו מופרים ר"א אומר מופרים וחכ"א אינו מופר והלכה כרבים ואם נדרה אשתו בנזיר ושמע בעלה ולא הפר שוב אינו כופה לשתות ביין. [ס"ב ע"ב] חומר בעבדים מבנשים שמיפר נדרי אשתו לגמרי ואין מיפר נדרי עבדו לגמרי כלומר נזירות עבדו ונדרי עבדו מפ' בגמ' דלא חיילי כלל שא"צ לכפותו וכיצד מיפר נדרי אשתו לגמרי ואין מיפר נדרי עבדו לגמרי כגון אם הפר לאשתו בעודה תחתיו הפר עולמית ואפי' נתגרשה עכ"ל.
<h2>דף סא:</h2>
האמ' ר' יוחנן וכו' נ"א ר' נתן.
<h2>דף סב.</h2>
ת"ל איש האיתמר עלה אמר ר"י הלכה היא בנזיר אי הכי איש וכו' בקס"י לא גריס אי הכי.
רש"י בד"ה אלא למאן וכו' שהחמירה תורה על הגויים כגון גבי בן נח שנהרג על פחות מש"פ וגבי שורו של נכרי וכו' בין מועד פטור הס"ד וכצ"ל. וז"ל רש"י כ"י וזה הטעם לא מ"ה ודחוק הוא אלא כך שמעתי מפי המורה אע"ג דאיכא למקשי השתא סמוך לאיש דישראל לאו דאורייתא דגוי מי הוי דאורייתא הא לא מיתוקם כהאי תירוצא אלא מיתוקם בגדול שיודע להפלות הניחא וכו'.
רש"י בד"ה הניחא וכו' לאיתויי מופלא הסמוך לאיש וכו' וז"ל רש"י כ"י ע"א לאיתויי מופלא הסמוך לאיש דגוי שאינו מדיר ומעריך עד שיהא גדול הניחא למ"ד יכול לא יהו מעריכין ת"ל איש כי יפליא דגדול דהא קמ"ל דהא דמקשי' ערכין לנדרים דגוי איתי' בכלל ערכין כנדרים כגון בגדול למעוטי מופלא הסמוך לאיש דגוי לא אלא למ"ד יכול לא יהיו מעריכין ת"ל איש היכי דמצית למימר דהאי איש כי יפליא לאתויי מופלא סמוך לאיש דגוי דלא יהא נערך עד שיהא גדול הא כיון דידעינן מהקישא דנדרים דגוים נערכי' אפי' קטן בן ה' שנים בר ערכין הוא ואכתי איש כי יפליא דגבי ערכין למ"ל ולא מפי המורה עכ"ל.
אלא האי איש כי יפליא ל"ל מיבעי ליה וכו' תינוק בן חדש בר ערוכי הוא איש כי יפליא ל"ל אלא א"ר אדא וכו' כצ"ל.
רש"י בד"ה א"ר אדא וכו' ואידך תנא נמי דקאמר וכו' וז"ל רש"י כ"י ודקאמר יכול לא יהיו נערכין ת"ל איש לאו מדיוקא דאיש נפקא אלא מאיש דנדרים נפקא דאיתקש ערכין לנדרים אלא איידי דאמר אידך הלא איש אמר איהו נמי ת"ל איש ובערכין הוא דפליגי עכ"ל.
האיתקש נזירות לנדרים נ"א נזירות לערכי' וערכין לנדרים וכו'.
אביי אמר הויין ידים וכו' נ"א אביי אמר לא הויין ידים ורבא אמר הויין ידים הניחא לרבא וכו'.
<h2>דף סב:</h2>
רש"י בד"ה יכול לכופו וכו' דהאי קרא בנזיר קאי וז"ל רש"י כ"י דהאי דכתיב לאסור אסר על נפשו יצא עבד וכו' כגון בדברים שיש בהם עינוי נפש מצי כפיה ליה הלכך כופו לנזירות דאיכא עינוי נפש ואינו כופו לנדרים וערכין דליכא עינוי נפש עכ"ל.
רש"י בד"ה למה רבו כופו וכו'. וז"ל רש"י כ"י למה כופו דמשמע שאם נדר בנזיר שכופהו לשתות ביין ואינו כופהו לנדרים דמשמע דמצי מדיר ומעריך על כרחו של רבו ואינו כופה עכ"ל.
רש"י בד"ה דאמר קרא וכו' לא חיילא עליה שבועה וז"ל רש"י כ"י והשתא למ"ל למילף מלהרע ולהטיב ת"ל מאו השבע שבועה לאסור אסר על נפשו במי שנפשו קנויה לו יצא וכו' עכ"ל.
תוס' בד"ה למה וכו' שאין לרבו רשות בו ישלם להקדש לימא וכו' בכל ס"י כך הפסקא הפר לאשתו הפר עולמית לימא וכו'.
<h2>דף סג:</h2>
רש"י בד"ה לא אמר רבא וכו' ש"מ דלר"א וכו' וז"ל רש"י כ"י ש"מ דלר"א נמי כי נטמא בתוך מלאת ונודע לו לאחר מלאת קודם גילוח דכולו סותר ואוקימנא בנטמא תוך מלאת ונודע לו אחר מלאת קודם גילוח וקתני סותר את הכל ול"פ ר"א ורבנן דלא פליג ר"א אלמ' אפי' ר"א מודה כיון דנטמא לפני מלאת דכלן סותר עכ"ל.
רש"י בד"ה ודאתידע ליה וכו' וז"ל רש"י כ"י אי דאיתידע ליה תוך מלאת דהויא טומאה וידיעה בתוך מלאת צריכה למימ' דסותר אלא לאו דנודע לו אחר מלאת דמשמע אפי' לאחר הבאת קרבנותיו ומשמע אע"ג דטומאה וידיעה בסוף לאחר מלאת קודם גילוח דסותר לר' אליעזר וכ"ש אם נטמא בתוך מלאת ונודע לאחר מלאת עכ"ל.
ואי לר' אליעזר הא אמר כל אחר וכו' ומינה דהא קתני בין כך וכו' כצ"ל.
אבל טעון או רכוב וכו' נ"א אבל טעון או רכוב אפי' בנזיר ועושה פסח טמא לפי וכו' בד"א בטומאה ידועה אבל בטומאת התהום אפי' בתרומה טהור איזו היא וכו'.
<h2>דף סד.</h2>
רש"י בד"ה ה"ג חוץ מכזית מן המת וכו' וז"ל רש"י כ"י חוץ מכזית מן המת שאם זרק כזית מן המת ובעודה נזרקת ספק נגעה בטהור ספק לא נגעה ספקו טמא מפני שהאהילה הטומאה על הטהרות כשנזרקה ועברה דרך עליהן וחוץ מהמאהיל על הטומאה כגון שנזרקה טומאת מת ועברה תחת הטהור דהוי מאהיל על פני הטומאה וספק נגע ספק לא נגע לפי שהמת מטמא מלמעלה כלמטה כלומר שמטמא למעלה ולמטה דהיינו מלמעלה כשהאהיל מת על גביו דטהור מלמטה כשהאהיל הטהור על המת עכ"ל.
והמאהיל על פני טומאה וכל דבר וכו' נ"א על פני טומאה טהור וכל שהוא מטמא מלמעלה כלמטה לאיתויי זב וכו' נ"א על פני טומאה שהוא טמא שאין לך דבר שהוא מטמא מלמעלה כלמטה אלא כזית מה כזית נצל ומלא תרווד רקב לאתויי זב וזבה וכו'.
ואת"ל דאוכלא הוא והויא ליה האי בכזית והאי בכעדשה שרץ וכו' כצ"ל. י"ס דגרס הכא בעיא דשרץ ע"ג שרץ.
צפין ע"ג המים מהו וכו' בס"י בתר מיא אזלינן או בתר אפרא אזלינן.
<h2>דף סה:</h2>
מתני' ר' נחמיה פוטר שרגלים לדבר נ"א ר' נחמיה פוטר וחכמים מחייבים שרגלים לדבר.
<h2>דף סו.</h2>
רש"י בד"ה אלא תנאי וכו' וז"ל רש"י כ"י אלא תנאי היא כדאמר ר' יהושע ש"ז של זב אי אפשר בלא צחצוחי זיבה תנאי היא עד אימת אמרי' דאיכא צחצוחי זיבה דתניא ש"ז של זב מטמא כל מעת לעת שאם ראה קרי אחר זיבה ומטמא במשא ר' יוסי אומר יומו שאם ראה קרי אחר זיבה בתוך יומו הוא דאיכא צחצוחי זיבה ומטמא במשא אבל לאחר מכאן אע"ג דהוי בתוך מעת לעת שוב אינו מטמא במשא דשוב ליכא צחצוחי זיבה דשמואל נמי כתיב אשר לא יהיה טהור דמשמע נמי דראה זוב וכתיב מקרה דמשמע דאח"ך ראה קרי דהא לילה לדרשה אתי ללמד על הקרי דמייתי בלילה שדבר הכתוב שאחר זיבה שמטמא במשא כזיבה שראה אחר זיבה תוך יומו וכתיב לילה דליכתוב קרא כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מפני מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה ורחץ את כל בשרו במים אשר יטמא עד הערב כדכתיב ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע אלא מדשני קרא מהאי כוליה לדרשא אתי דקרי דראה עד לילה הוי טמא דהיינו יומו דכתיב והיה לפנות ערב יתירא קרא מדה"ל למכתב ורחץ את בשרו וטהר עד הערב ואחר יבא אל המחנה וכתיב לפנות ערב ודאי יתירא הוא ולדרשא אתי ללמד על קרי שאחר זיבה שמטמא במשא וכגון שראה אחר זיבה תוך מעת לעת דמשמע מעת לעת דלכתו' קרא והיה בערב ירחץ במים מאי לפנות משמע ועד ערב דלפנות לחודיה נמי ערב הוא עכ"ל.
